מפי סבי-מורי ד"ר חיים חמיאל ז"ל
עקדת יצחק הוא מאורע מכונן בהסטוריה של עם ישראל, אך גרוש ישמעאל מאפיל ומקלקל את האוירה. ננסה להבין את הקשר בין שני המאורעות. כיצד ייתכן שאברהם גירש את בנו מביתו אשר אף הגיע לידי סכנת מות על ידי כך? לפני שתמשיכו לקרוא, חישבו האם יש לכם תשובה לשאלה זו.
בראש השנה קוראים מתוך פרשתנו את הפרקים כא-כב בחלוקה לשני הימים כך שביום הראשון קוראים את הולדת יצחק וגרוש ישמעאל (פרק כא) וביום השני את עקדת יצחק (פרק כב). למה לקרוא דוקא בראש השנה את הפרשייה הבעייתית הכוללת את גרוש ישמעאל? התשובה הנפוצה היא שפקידת שרה היתה בראש השנה, אולם אם רוצים זכרון – ניתן למצוא את הביטוי במפורש בסיום המבול או בקטע המרשים של ארבע לשונות הגאולה שם מופיע "וָאֶזְכֹּר אֶת-בְּרִיתִי" (שמות ו ה) ולהתחמק מלהעלות את זכרון גרוש ישמעאל. להבנתי גרוש ישמעאל ועקידת יצחק מהווים סיפור אחד ואנו קוראים מחצית מהסיפור בכל יום. מה הקשר בין שני הסיפורים חוץ מסמיכותם?
בין שני הסיפורים קווי דמיון ענייניים ורמזים לשוניים. בשני הסיפורים אלקים מצווה את אברהם לסכן את בנו; אברהם משכים בבוקר; הבן – הנקרא נער, יוצא לדרך עם הורה אחד למקום לא ידוע; כאשר הבן בסכנת מוות ברורה ומיידית יש קריאה של מלאך אלקים מן השמים (שני אלה הינם היחידים בכל התנ"ך!) , פוקח את עיני ההורה (באר / אַיִל, הוא כבש זכר בוגר שמקרניו עושים שופר ואין להחליפו באַיָּל בעל הקרניים המסועפות), מציל את הבן ומברך בריבוי זרע; יש כלה. ביטויים רבים , חלקם יוצאי דופן, חוזרים על עצמם בשני הסיפורים:
| פרק כא | פרק כב |
| וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם (יב) | וְהָאֱלֹקִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו (א) |
| וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח (יד) | וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר … וַיִּקַּח (ג) |
| וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע (יד) | וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (ג) |
| וַיִּשְׁמַע אֱלֹקִים אֶת קוֹל הַנַּעַר (יז) | וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה (ה) |
| וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹקִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם (יז) | וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם (יא) |
| אַל תִּירְאִי (יז) | כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה (יב) |
| כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ (יח) | כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ (יז) |
| וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ (יט) | וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אַיִל … וַיֵּלֶךְ (יג) |
| וַיֵּשֶׁב בְּמִדְבַּר פָּארָן (כא) | וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע (יט) |
| וַתִּקַּח לוֹ אִמּוֹ אִשָּׁה מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (כא) | וּבְתוּאֵל יָלַד אֶת רִבְקָה (כג) |
לא מפתיע שיש הקוראים לגרוש ישמעאל "עקדת ישמעאל" אך לדעתי מתבקשת מסקנה אחרת מן הדמיון בין שני הסיפורים.
אם נבחן את רצף ההתרחשויות נראה שהכתוב מחבר לנו את האירועים. נתחיל מעט לפני הסיפור שלנו: אברהם הגיע לגרר, הציג את שרה כאחותו ואבימלך מלך גרר לקח אותה. ארוע זה קרה כחצי שנה לפני לידת יצחק, שהרי המלאכים כבר ביקרו ובישרו על הולדת יצחק תוך שנה. כאן מתחיל הסיפור שלנו כאשר כל ההתרחשויות הבאות מקושרות כרונולוגית כשרשרת ארועים על ידי ביטויים כמו "ויהי בעת ההיא" או "אחר הדברים האלה": הולדת יצחק, גמילתו וגרוש ישמעאל; "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא" – אבימלך מלך גרר חוזר והפעם הוא דורש ברית עם אברהם; "וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – עקידת יצחק; "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" – בשורה על הולדת רבקה.
הארוע שאיננו במקומו הוא הברית עם אבימלך. מצד אחד היה ראוי לצרפו לתקרית עם שרה, ומצד שני הארוע קוטע את הרצף בין גרוש ישמעאל לעקדת יצחק. מה החזיר את אבימלך אל אברהם לאחר גרוש ישמעאל?
ועכשיו לפתרון:
אברהם הוא אדם מכובד באזור. כולם יודעים שה' עימו, הוא הביס את ארבעת המלכים לאחר שאלה ניצחו חמישה. היה לו עושר רב. אבימלך ראה איך תפילתו נענתה: "וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אֶל הָאֱלֹקִים וַיִּרְפָּא אֱלֹקִים אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאַמְהֹתָיו וַיֵּלֵדוּ. כִּי עָצֹר עָצַר ה' בְּעַד כָּל רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ עַל דְּבַר שָׂרָה אֵשֶׁת אַבְרָהָם" (כ יז-יח).
סדר ההתרחשויות מלמד אותנו שגרוש ישמעאל לא נראה טוב. בגידתו של אברהם ביוצא חלציו מערערת את בטחונו של אבימלך ולאחר המקרה הוא בא עם שר צבאו לדרוש שבועת נאמנות: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹקִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה. וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹקִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ" (כא כב-כד).
בעקבות זאת רוצה ה' להראות שאברהם גירש את ישמעאל בגלל צווי מאת ה' והוא יעשה יותר מכך – אפילו יעלה את בנו לעולה – אם כך יצווה אותו, גם אם הפעם הסכנה תהיה על ראשו של יצחק. לכן הסיפורים כל כך דומים. לא גרוש ישמעאל מאפיל על עקדת יצחק, אלא מטרת עקדת יצחק להאפיל על גרוש ישמעאל – או יותר נכון להבהיר אותו. זה לא שגרוש ישמעאל דומה לעקידת יצחק, אלא שבכוונה תחילה – עקידת יצחק דומה לגרוש ישמעאל.
למעשה תובנה זו נמצאת כבר בתודעת כולנו. שאלתי לעיל כיצד ייתכן שאברהם גירש את בנו, והתשובה הנפוצה היא שאברהם קיבל על כך ציווי מפורש ובנוסף עקידת יצחק מוכיחה שאין כאן אפליה וגם לגבי יצחק השכים אברהם בבוקר לקיים את צו קונו. מטרת עקידת יצחק היתה להוכיח לעולם, וגם לנו, שאברהם יעשה כל דבר שה' יצוה עליו.
איך התובנה הזאת מסתדרת עם המטרה המוצהרת של העקדה – לנסות את אברהם? במדרש בראשית רבה קוראים אחרת את הפסוק הפותח את עקדת יצחק:
ויהי אחר הדברים האלה והאלקים נסה את אברהם, כתיב (תהלים ס): 'נָתַתָּה לִּירֵאֶיךָ נֵּס לְהִתְנוֹסֵס מִפְּנֵי קֹשֶׁט סֶלָה', ניסיון אחר ניסיון וגידולין אחר גידולין בשביל לנסותן בעולם, בשביל לגדלן בעולם כנס הזה של ספינה (מדרש בראשית רבה נה ו)
גם אבן עזרא, הנצי"ב, רד"ק ואברבנאל מפרשים נסיון מלשון נס. הרי ה' לא באמת זקוק לנסות את אברהם אלא הדבר נועד לנו.
חז"ל מלמדים אותנו מן הפסוק "וּמְצָא חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב בְּעֵינֵי אֱלֹקִים וְאָדָם" (משלי ג ד) שאדם צריך להקפיד שכל מעשיו לא רק יהיו בסדר אלא גם ייראו בסדר. מפתיע אם כן לראות שגם לתורה אכפת מה יגידו אנשים ומכאן שגם אדם גדול חייב להקפיד על כך. הרעיון מבוטא גם בחטא העגל: "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (שמות לב יב) וגם בחטא המרגלים: "וְהֵמַתָּה אֶת הָעָם הַזֶּה כְּאִישׁ אֶחָד וְאָמְרוּ הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת שִׁמְעֲךָ לֵאמֹר. מִבִּלְתִּי יְכֹלֶת ה' לְהָבִיא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם וַיִּשְׁחָטֵם בַּמִּדְבָּר (במדבר יד טו-טז). גם בעשיית דין הצדק צריך גם להיראות והדיון עם אברהם על צדיקי סדום מלמד אותנו גם ביחס למבול ומקרים אחרים.