מפרשים רבים מתאמצים ליישב סתירות בין תיאור האירועים כפי שהם מופיעים בספרים שמות עד במדבר – לבין תיאורם מפי משה רבינו בספר דברים.

דוגמה ברורה לכך היא תיאור חטא המרגלים בו סתירות בולטות לעין כגון מי נתן את ההוראה ומה היה כלול בסקירה של המרגלים.

בהקדמה כתבתי שמטרתי בהבנת הפשט איננה לברר מה קרה מבחינה היסטורית אלא לברר מה מבקשת התורה ללמד אותנו. מהו המסר של התורה.

בהתאם לכך, גישתי לסתירות אלה היא לומר שיש לתורה שני מסרים לומר לנו (או שתי קבוצות של מסרים). את המסר הראשון מלמדת אותנו התורה בתיאור הראשון של האירועים. את המסר השני מלמדת אותנו התורה בתיאור השני. חלק מן המסר של התיאור השני יכול להתייחס לתיאור הראשון.

כדוגמה לכך ניתן לקרוא את דבר התורה שלי לפרשת בלק – "בלעם הרשע" בו אני מתייחס לסיפור כפי שהוא מופיע בפרשת בלק. לאחר מכן ניתן לקרוא את דבר התורה שלי לפרשת מטות שם מקבלים מידע חדש שמשנה מן היסוד את הבנתנו את האירועים ובדרך אנחנו לומדים מסרים חדשים. חלק מהמסרים החדשים הוא שבמהלך התרחשותו של אירוע יש מידע חסר – שרק מתברר למפרע, אך אין לנו ברירה אלא להתייחס לאירוע בהתרחשותו בהתאם למידע שלפנינו באותו זמן.

דברים דומים גם כתבתי לגבי מעשה קנאותו של פינחס, שם מתגלים פרטים חדשים על האירוע מפרשת בלק – בתחילת פרשת פינחס.

גישתי שונה לחלוטין ממפרשים שכבר בפירושם לפרשת "שלח" מתייחסים לתיאור בספר דברים תוך מאמץ לקבל תמונה כוללת. לדעתי בדרך זו מחמיצים את ריבוי המסרים שניתן ללמוד מתוך הגיוון שנמצא בתורה שלפנינו.