נכתב ביחד עם בני אלקיים.
בפרשת קדושים רשימה ממנה נגזרו 54 מצוות. הרשימה מדלגת מנושא לנושא באופן שקשה לשים לב למבנה כלשהוא לאורך הפרשה.
במאמר "מדרגות בקדושה" אני מחלק את הפרשה לשני פרקיה. הפרק השני כולל רשימה של עוונות חמורים (בעיקר עבודה זרה כמו מולך וביאות אסורות). אך הפרק הראשון כולל רשימת מצוות "עדינות" יותר, ביניהם למשל מתנות עניים, איסורי עושק, רכילות, נקימה, כלאיים וכן יושר במשקלות. בכל שנה בקריאת התורה עולה בי מחדש התהייה האם ניתן לגלות סדר סודי על פיו בנוי הפרק.
את המפתח מצאתי בוורט שסיפר ב. יאושזון (שם העט של משה יוסטמן) ב-"מאוצרנו הישן" עמ' 329:
יום אחד הגיעה לביתו של ר' חיים מוולוז'ין, קבוצה של יהודים חרדים שביקשו ממנו להטיל חרם על כמה מיהודי העיר שנתפסו להשכלה וזלזלו במצוות בפרהסיה. השיב להם ר' חיים שבתחילת פרשת 'קדושים' מופיעה שלוש פעמים הסיומת – "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", וזאת משום שהתורה פונה בהם לשלושה סוגים של יהודים. בתחילה התורה פונה אל יראי ה' המדקדקים במצווה קלה כחמורה, וקוראת להם "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ… אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", כלומר: המשיכו בדרככם בחיי קדושה ותזכו שהשכינה תשרה עליכם. לאחר מכן הפרשה פונה אל הבינוניים שמקפידים על המצוות החשובות של כיבוד הורים ושמירת שבת, ואומרת להם: "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ", ובזכות זאת, "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם", ודעתי נוחה גם מכם. לבסוף התורה פונה אל העומדים בקצה המחנה, שהתרחקו משמירת מצוות, אך עדיין משמרים את זהותם היהודית, ואף להם התורה אומרת: "אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים… אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם". כיוון שלא המרתם את דתכם, אתם עדיין מחוברים לעמכם, ואני נמצא גם אתכם.
מאד שמחתי על קצה החוט, וניסיתי להמשיך לקרוא את כל הפרק בהמשך לקו המחשבה הזה. בכל הפרק מופיעה הסיומת "אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם" 8 פעמים – וכך מתקבלת חלוקה לתשעה חלקים. כך, בהמשך לחלוקה של ר׳ חיים מוולוז׳ין, ניתן להמשיך הלאה בפרק עם שתי קבוצות נוספות שבתוכן חלוקה פנימית לרמה גבוהה, בינונית ונמוכה.
אם נבחן כל קבוצה בנפרד, הקבוצה הראשונה פונה לאדם הפרטי המתאמץ להגיע לקדושה אישית. הקבוצה השנייה מתמקדת בחיי קהילה: השוק, השדות ואף המקדש. הקבוצה השלישית פונה להנהגה: בית הדין ורשויות אכיפת החוק.
סידרתי בטבלה להלן פירוט מהתכולה של כל חלק וחלק, ואחרי הטבלה יבואו הסברים:
| אדם פרטי תחילת הפרק | המרחב הציבורי – שוק / שדות / מקדש אמצע הפרק | בית דין / אכיפת החוק סוף הפרק | |
| רמה גבוהה | קדושה | קרבן שלמים, פאה ולקט לעניים | כבוד זקן, זכויות גר |
| רמה בינונית | כיבוד הורים ושבת | גזל, בצדק תשפוט עמיתך, כלאים, שפחה חרופה | משפט מדויק מאזני צדק |
| רמה נמוכה | אלילים | אכילת דם, מנחש, זנות, שבת ומקדש, אוב וידעוני | ושמרתם את חוקותי ואת משפטי |
מספר הבהרות לגבי חלק מהסעיפים בטבלה לעיל:
- קדושה אצל הפרט פירושה החלטה אישית להיבדל ולהקדיש לשם מעצמך, זמנך והונך.
- השבת מופיעה פעמיים. בפנייה לאדם הפרטי היא באה ביחד עם כיבוד הורים, ומדובר בשבת המשפחתית. בפנייה לקהילה השבת מצורפת למקדש ומדובר בשבת הקהילתית, ובחילול שבת בפרהסיה שהיא חמורה יותר ולכן "רמה נמוכה".
- בנושא זנות יש התמקדות לא בקלקול האישי אלא בקלקול הקהילתי: "וְלֹא תִזְנֶה הָאָרֶץ וּמָלְאָה הָאָרֶץ זִמָּה" (יט כט).
- שפחה חרופה היא שפחה שאדוניה ייעדה לעבד. מאחר שאין כאן אירוסין והעניין הוא קנייני בלבד הרי ששוב מתמקדים בחוקי הקהילה ולא בקלקול האישי. קרבן אשם מגיע פעמים רבות על פגיעה ממונית מתוך פגם מוסרי, כגון עושק שכיר והכחשת הלוואה בשבועה. שלא כמו זנות, מדובר במעשה חד פעמי ולא נפוץ.
- כבוד הזקנים הוא הבסיס של הסמכות של זקני בית הדין ולכן הוא מצורף לפנייה לרשויות. בנוסף אנו רואים כיום שהדאגה לזקנים מוטלת על ההנהגה.
- הפנייה למשפט צדק מופיעה פעמיים. ברמת הקהילה מדגישים לא להעדיף עשיר או עני, אדם חשוב או אדם פשוט – דבר שבורר "מקומי" שאינו מקצועי יכול ליפול בו מאחר שהוא מצד אחד מכיר את האנשים ומצד שני צריך להסתדר עם "עמיתיו" גם מחוץ לכותלי בית המשפט. ברמת ההנהגה, הדרישה היא למקצועיות – שהצדק יהיה מדוייק וממילא גם שוויוני כיאה לשופט שזהו מקצועו.
- שמירת החוקים והמשפטים בפנייה לבית הדין היא לדעתי פנייה אל השופטים להוות דוגמה אישית ולא להיתפש באי-קיום המצוות, שהרי בכך נשמטת הקרקע מתחת ללגיטימיות שלהם לדון בבית הדין – לפעמים באותן עבירות בדיוק. שופט שנתפס בדבר עבירה זה ברמה הנמוכה ביותר.
אפשר למצוא כאן המון מסרים, אך אתמקד בשלושה.
הפנייה בה פותחת הפרשה, "קדושים תהיו" מתבררת למפרע כפנייה אמנם לאנשים ברמה הגבוהה – אך מצד שני זוהי פנייה אל האדם הפרטי, כלומר פנייה אל כל אחד ואחד. אין כאן פנייה אל יחידי סגולה השואפים לקדושה מתוך פרישות או לרבנים או לצדיקים בלבד.
אם נתמקד בדרישות מהשופטים אז ברמה הנמוכה ביותר אנו דורשים מהם נקיון כפיים. ברמה הבינונית הם צריכים לשפוט בצדק. ברמה הגבוהה זה המותרות – אחרי שני השלבים הראשונים נותר לדאוג לכך שגם החלשים בחברה יקבלו את אותם הזכויות. אך שימו לב שסדר הדברים הפוך (בכל קבוצה וקבוצה): אל לשופט להתחיל בשלב נמוך ולהסתפק בכך עד שיתקדם לשלב הבא. יש לכוון כבר בהתחלה לרף הגבוה, וממילא הרמות הנמוכות יהיו קלות יותר לביצוע. כך גם הפרט שואף מההתחלה לקדושה, והקהילה שואפת לדאוג לעניים.
במבט כללי על מבנה הפרק אני חושב שנחשף כאן שאין כאן רק רשימה ארוכה (ומבולבלת) של כללים של קדושה, אלא ממש מתכון בשלבים להגעה לקדושה. בתוך הרשימה המאתגרת מסתתרת באופן מפתיע ההנחייה כיצד ליישם אותה. תחילה על כל פרט ופרט בחברה לאמץ לעצמו את הכללים ולהחליט שהוא בוחר בהם. רק לאחר מכן ניתן להחיל את הכללים על הקהילה ואז הקדושה מקבלת מימד חדש והשפעה על חיי המסחר, חיי העמל וחיי הפולחן. כשלב שלישי החברה דואגת להציב מערכת משפט והנהגה שתפקידה לאכוף את הכללים באופן שוויוני, לבער את הרע מקרב הקהילה ולהוות דוגמה אישית. הדוגמה האישית חוזרת ומשפיעה על כל פרט ופרט ויש כאן מעגל שמזין את עצמו.
בל נשכח את המסר של הרבי מוולוז׳ין. בתחילת הפרשה ה׳ מצווה על משה לומר את הדברים אל כל עדת בני ישראל. אז כבר בדור המדבר היה קיים הרצף ובו אנשים ברמה גבוהה ואנשים ברמה נמוכה. ה׳ פונה באהבה אל כולם ומדרבן את כולנו לשאוף לקדושה, כל אחד בהתאם לרמתו.
בחזרה למאמר "מדרגות בקדושה", סיכמתי בסופו שיש 3 דרגות לחטא: החוטא היחיד, החוטא ביחד עם אחרים, והמחטיא את הרבים. 3 דרגות אלה מתחברות ל-3 הקבוצות במאמר זה – היחיד, הקהילה וההנהגה.