לקראת מעמד הר סיני ה' אומר למשה להציג לפני העם את תפקידו (יט ה-ו):

וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

אנחנו רגילים לכך שעם ישראל הוא עם סגולה, אבל מדוע לא אומר ה' פשוט שלאחר קבלת המצוות ה' יהיה אלוקינו ואנו נהיה עמו? מה עושות כאן המילים "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" שלא נראות שייכות?

באותם ימים היה מקובל שלכל עם יש את האל שלו:

לבן אומר ליעקב: "אֱלֹקֵי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי נָחוֹר יִשְׁפְּטוּ בֵינֵינוּ" (בראשית לא נג)

משה ואהרן אומרים לפרעה: "אֱלֹקֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ" (ה ג)

יפתח שולח למלך בני עמון: "הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִיֹשְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ ה' אֱלֹקֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ" (שופטים יא כד)

אם נחזור לפרשתנו, לפנינו האזכור הראשון בתורה של המילה "סגולה", וכמובן האזכור הראשון על כך שתפקידנו כעם הוא להיות "סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים". מחדש לנו ה': אין עוד אלהים! הבעיה בגישה שלכל עם יש את האל שלו היא שה' הוא היחיד שם למעלה:

"שִׁירוּ לַה' כָּל הָאָרֶץ … כִּי כָּל אֱלֹהֵי הָעַמִּים אֱלִילִים וַה' שָׁמַיִם עָשָׂה" (דברי הימים א טז כג-כו)

״רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל" (דברים לב לט).

לכן החידוש של מעמד הר סיני הוא בכלל לא שה' בוחר בנו ואנו בוחרים בו, אלא שכל ההבנה הזאת בטעות יסודה. בפסוקים אלה מסתתר החידוש המונותאיסטי שבמעמד הר סיני, חידוש שהופך את המעמד המיוחד לחידוש עולמי – ולא רק ארוע עבור עם ישראל. "כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ" – ה' אחראי לכל עמי הארץ, וכל עמי הארץ נתונים למרותו של ה'. המטרה היא להגיע למצב שכל העמים יכירו בה', והדרך להגיע לכך היא שעם אחד יתווה את הדרך – יציג כלפי שאר העמים מהו האידיאל שאליו הם אמורים לשאוף.

רק לאחר הבנה זו ניתן להמשיך לפסוק הבא: עם ישראל ביחס לגויים הוא ככהנים בעם ישראל: עם ישראל הוא העם הקרוב אל ה'. עם ישראל "קדוש" – כלומר מובדל מכל שאר העמים, ונבחר להיות עמו המיוחד של ה'. כיצד נבדל עם ישראל? יש לחזור לתחילת הפסוק הראשון: על ידי שמיעה בקול ה' וקיום הברית – מה שיקבל תוקף כאשר יצהירו בני ישראל "נעשה ונשמע" במעמד הברית:

"וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (כד ז)

המסר החשוב מכאן הוא שכדי שנזכה ליחס מיוחד מאת ה' עלינו באמת להיות עם הסגולה המיוחל. עלינו לקיים את הברית. אם ה' ייתן לנו זכויות מיוחדות כאשר איננו שומעים בקולו – אז יתלוננו כל שאר העמים שגם להם מגיעות זכויות מיוחדות גם אם הם אינם מקיימים את המצופה מהם.

מפי בני אלקיים