כולנו יודעים שיש חוסר התאמה בין תאור חטא המרגלים המוכר יותר כפי שהוא מופיע בספר במדבר – לבין תאורו בפי משה רבינו בספר דברים. אבל אם נעיין היטב נראה ששני התאורים ממש הפוכים!

ניזכר בהסברי במאמר על חטא המרגלים בספר במדבר: ה' לא שלח את נשיאי השבטים למשימת ריגול – אלא לבצע צעד סימלי של קבלת הארץ בתור נציגי השבטים – "וַיִּשְׁלַח אֹתָם משֶׁה לָתוּר אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן" (במדבר יג יז). תפקידם היה לומר את דברי יהושע וכלב – "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד" (שם יד ז). אך המרגלים הפכו את הטוב לרע וטענו כי הארץ היא "אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ" (שם יג לב), והוסיפו שלא ניתן לכבוש אותה. המסר שדליתי מהסיפור היה שאמנם קשה בארץ – אבל הארץ טובה, ועלינו להתאמץ להיות ראויים לה.

אך על פי ספר דברים המרגלים נשלחו בכלל על ידי בני ישראל, ולמשימת ריגול – "נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ" (א כב). אולי תטענו שבקשתם לא התקבלה, אבל בפסוק שלאחר מכן כתוב – "וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר". משימת ריגול דורשת אנשי חייל חמקמקים, ולא מוזכר אצלנו שמדובר בנשיאי העדה. בהמשך, המרגלים בכלל היו בסדר גמור, היחידים פה שחטאו היו העם: "וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵינוּ נֹתֵן לָנוּ. וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם (שם כה-כו).

רמב"ן מנסה לתרץ שאכן בפתח דבריהם שיבחו המרגלים את הארץ: "וַיְסַפְּרוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ" (במדבר יג כז). הבעיה בהסבר זה היא שרמב"ן הביא חצי ציטוט. המשך דבריהם: "אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם" וכו' ולא כפי שמסופר בספר דברים שמייד לאחר דברי השבח של המרגלים הגיב העם בסירוב לעלות. אמנם משה מתקן לאחר מספר פסוקים וכביכול נזכר שהמרגלים הם שהפחידו את העם: "אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים אַחֵינוּ הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם" (א כח). ניתן אם כן לתרץ את הסתירה אם אנו מוכנים לקבל שמשה מציג את אותו הסיפור מספר במדבר – אך תוך עריכה מגמתית, אולי אפילו מטעה. מהי מטרתו של משה?

הסיבה להזכרת חטא המרגלים בנאומו של משה בספר דברים היא להסביר מדוע החוקים והמשפטים המתינו 38 שנים ולא ניתנו בקדש ברנע. משה מתמקד בחלקו של העם בחטא. משה בעצם טוען שהעם היה צמא למידע, ודברי המרגלים נפלו על אזניים כרויות – המרגלים השמיעו לעם את מה שהם רצו לשמוע. משה אינו מזכיר שהמרגלים היו נשיאי העדה על מנת לא להצדיק את העובדה שהעם הקשיב להם. העם היה מקשיב למרגלים גם אם הם היו חיילים פשוטים.

להבנתי ניתן לאחד את שני התאורים שלפנינו לתמונה שלמה: בני ישראל אכן ביקשו לשלוח מרגלים. בספר במדבר תאור כרונולוגי לפיו בקשת העם לא היתה באמת שיקול שכן ה' שינה את מטרת המשימה לקבלת הארץ בשם העם. בהמשך קלקלו הנציגים את משימתם וקיבלו את עונשם מיידית. לעומת זאת בספר דברים, במבט הסטורי לאחר שנים רבות, חטאם של המרגלים שמתו מזמן כבר אינו הנושא, ואנו מתמקדים בהשלכות של רצון העם במשימת ריגול. 38 שנות נדודים במדבר נגזרו על בני ישראל בגלל השפעתם על התרים, ובשל בחירתם לא להתמקד במחצית הראשונה של דווחם.

בכך אמנם הסתירות מיושבות, אבל בגישה שלי אני בוחר להתמקד במסר שאנו מקבלים מכל אחד מהתאורים. אם היינו מקבלים תאור זהה בספר דברים אז התאור היה מיותר, או יותר נכון – מבוזבז. כבר למדנו שהארץ טובה ושהמרגלים חטאו.

משה עשה עריכה מגמתית שכן גם ללא דברי המרגלים היו בני ישראל מגיעים בעצמם למסקנה שמבחינה צבאית אין סיכוי לכבוש את ארץ כנען – כמו שלא היה סיכוי לצאת ממצרים, להביס את הצבא המצרי על שפת ים סוף או לשרוד במדבר – בלי ה' שיבצע ניסים על כל צעד ושעל.

וזהו בדיוק המסר של משה. עלינו להסתכל מסביב על כל הטוב שעשה ה' עבורנו ולהאמין בו, שימשיך לתמוך בנו גם בהמשך.

בנאומו מתמקד משה בעתיד הקרוב: לקראת הכניסה לארץ רוצה משה לחדד את האמונה של בני ישראל שמלחמתם ביושבי ארץ כנען תהיה עם רוח גבית מאת ה', כמו ששמר ה' עליהם במדבר. לעם אין צורך בשליחת מרגלים, ואין להקשיב לדבריהם המפחידים. כך מוסיף משה מייד בפסוקים שלאחר מכן, בין תאור חטא המרגלים לבין תאור העונש:

וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם. ה' אֱלֹקֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם. וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה. וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בַּה' אֱלֹקֵיכֶם. הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם (א כט-לג)

שימו לב לפועל "לָתוּר" כמו הפועל בספר במדבר, בניגוד ל- "וְיַחְפְּרוּ" בפסוק כב, "וַיְרַגְּלוּ" בפסוק כד.