בדרך כלל הפשט נלמד מהתבוננות כללית על פרשייה שלמה, או על מספר פסוקים. לימוד שלם המתבסס על אות אחת בתורה זוהי נחלתו של הדרש. אך היום נראה כיצד אות אחת יכולה ללמד מספר שיעורים, כולם מבוססים על קריאה בפשט, ולכולם מסר עבורנו.
בלב הפרשה אנו לומדים על צרעת הבית, הפותחת בפסוקים אלו (יד לד-לה):
כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר כְּנֶגַע נִרְאָה לִי בַּבָּיִת
האות כ' במילה "כְּנֶגַע" נראית מיותרת. בעל הבית יכול לומר לכהן שיש לו נגע בבית ושיבוא לראות. האות הזאת מפריעה ברמת הפשט וכדי להבינה יש צורך להמשיך פסוק נוסף (יד לו):
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וּפִנּוּ אֶת הַבַּיִת בְּטֶרֶם יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַנֶּגַע וְלֹא יִטְמָא כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת וְאַחַר כֵּן יָבֹא הַכֹּהֵן לִרְאוֹת אֶת הַבָּיִת
באופן די מעניין (תחשבו על זה), כאשר יראה הכהן שלפנינו נגע – רק אז מתחיל הנגע לטמא את הבית. כל עוד לא בחן הכהן את הנגע – הרי שמדובר במשהו שייתכן שהוא נגע – אך גם ייתכן שהוא אינו נגע, ואילו היה כתוב "נגע נראה לי בבית" אז היתה כאן סתירה. גם רש"י מתייחס לאות 'כ' הסוררת והוא מביא את המשנה שכבר דנה בה (נגעים יב ה):
כיצד ראיית הבית? "ובא אשר לו הבית והגיע לכהן לאמור כנגע נראה לי בבית": אפילו תלמיד חכם ויודע שהוא נגע ודאי- לא יגזור ויאמר "נגע נראה לי בבית" אלא "כנגע נראה לי בבית".
דברי המשנה נשמעים פשוטים במבט ראשון, אך שואל – ועונה – ר' אליהו מזרחי:
ולא ידעתי טעם בזה, דמה הפרש יש בין "כנגע נראה לי בבית" לבין "נגע"? אפילו אם יאמר אותו בלשון ודאי אין הנגע טמא [עד שיבחן אותו הכהן] … אבל שמעתי מרבותי, שאין הכתוב מקפיד כאן אלא מפני דרך ארץ בלבד. שלא יאמר אדם טומאה אפילו על דבר הברור לו. וזהו שאמרו חז"ל (ברכות ד.): "למד לשונך לומר: איני יודע".
האות כ' באה ללמד אותנו דרך ארץ. מאחר שהסמכות בידי הכהן אנו לוקחים צעד לאחור ונותנים לו לבצע את עבודתו. כך ננהג גם מול רופא, מוסכניק או עורך-דין בבואנו לקבל את חוות דעתם.
בעל הטורים לוקח את המסר הזה צעד נוסף קדימה. דמיינו לכם אדם שיטען היום שיש לו נגע צרעת בבית. תגובה אופיינית של הסובבים יכולה להיות: "מה הוא חושב לעצמו שהוא מקבל מסרים מה'?" בעל הטורים מפנה אותנו לפסוק: "מרחוק ה' נראה לי" (ירמיהו לא ב) – שיש להרחיק את התובנה שה' מסמן לך סימנים. קצת ענווה.
המהר"ל מפראג, בפירושו לרש"י "גור אריה" מביא הסבר אחר לדברי המשנה:
טעם הדבר הזה משום (תהלים קא ז): "דובר שקרים לא יכון לנגד עיני". דהא כל זמן שלא נזקק לו הכהן – לאו נגע הוא, ואיך יאמר "נגע נראה לי בבית"?
הסבר זה הוא טכני: אם הכהן עוד לא קבע שזהו נגע, אז לומר שיש נגע זה פשוט שקר. האם זהו שקר חמור? אם ניזכר בכך שהצרעת מגיעה על חטא שבדיבור – הרי יהיה זה ציני לשקר, ואפילו שקר עדין שכזה – דוקא במעמד הקריאה לכהן לראות את הנגע. סליחה –מה שנראה כמו נגע. אולי בדיוק לכך רומזת לנו התורה שצרעת הבית, שהיא בודאי פחות חמורה מצרעת הגוף – מגיעה בדיוק בעוון של שקרים קטנים, כאלה שמי שלא נזהר מספיק נכשל בהם מבלי משים.
ר' ליפמן הלר בעל "תוספות יום טוב" מפרש את המשנה אחרת ובכך נקבל הסבר נוסף, רביעי במספר:
לכך הקפידה התורה, שלא יאמר "נגע נראה לי", כדי שלא יפתח פה לשטן. כדדרשינן (ברכות יט.): "לעולם אל יפתח אדם פיו לשטן". הרי אפשר שיחזור ויכהה טרם בוא הכהן.
נגע צרעת איננו דבר נעים. אדם לא בא לרופא ואומר שיש לו גידול סרטני והוא מבקש מהרופא רק לוודא. והנה למדנו מכאן על חומרתו של נגע הצרעת שכן הוא מעיד על נפילה רוחנית ובעיה במידותיו של האדם. אל תגזור לעצמך את גזר הדין – כלשון המשנה. יש לך עוד קצת זמן לתקן עצמך מבחינה רוחנית. כל עוד הכהן לא הגיע אתה יכול לשוב בתשובה והנגע ייעלם עוד לפני שהוכרז כנגע. אנו לומדים מכאן לא לעמוד על הכביש ולבהות בפנסים המתקרבים. יש ליטול את עתידנו בידינו ולקחת אחריות על מצבנו.
הנה למדנו מאות אחת ארבעה שיעורים במוסר, לכל אחד מסר פשוט וגם מסר מעמיק יותר. תוספת האות כ' במילה "כנגע" מלמדת אותנו:
- דרך ארץ: תן לבעל התפקיד לבצע את עבודתו. למד לשונך לומר "איני יודע".
- ענווה: אל תתהדר בקבלת מסרים מה'.
- מדבר שקר תרחק, ועל משמעותו הכבדה גם של שקר קל.
- אל תפתח פה לשטן, קח אחריות על מצבך, אולי ניתן עדיין לתקן.
אנו רואים שמצד אחד אין להתהדר בנגע המהווה "מסר מן השמיים" ומצד שני אין לפתוח פה לשטן שכן הנגע הוא בכל זאת מסר שלילי. עלינו להפנים את האיזון העדין שיש בדברים רוחניים. כאשר ה' קורא לאדם, חוט דק מבדיל בין "הנני" של ענווה לבין "הנני" של גאוה.
בכל הפרשיות העוסקות בנושאים אלו זהו הדיבור היחיד בין אדם לחברו. התורה מראה לנו כמה ניתן לדייק באות אחת היוצאת מפי האדם בדבריו אל הכהן. פרשת מצורע מלמדת אותנו לחשוב לפני שאנו מדברים: יש משמעות עמוקה לדברים היוצאים מפינו – לכל אות!