המילה סלה מופיעה פעמים רבות בתוך מזמורי שירה – בעיקר בספר תהלים, וקולמוסים רבים נשתברו בנסיון להבין את משמעותה.

השערה אחת היא שמדובר בהוראה מוזיקלית כלשהיא, אולי של עצירה. אבל אני מתעקש להבין בכל זאת את משמעותה בתוך מילה בעברית.

השערה אחרת היא שפרוש המילה הוא "לעד". דוגמאות שתומכות בהשערה זו:

אָגוּרָה בְאָהָלְךָ עוֹלָמִים אֶחֱסֶה בְסֵתֶר כְּנָפֶיךָ סֶּלָה (תהלים סא ה)

כְּיָרֵחַ יִכּוֹן עוֹלָם וְעֵד בַּשַּׁחַק נֶאֱמָן סֶלָה (פט לח)

דוגמאות נוספות מתהלים:

לַה' הַיְשׁוּעָה עַל עַמְּךָ בִרְכָתֶךָ סֶּלָה (ג ט)

מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה (כד י)

אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה (פד ה)

אבל יש גם דוגמאות בעייתיות לפרוש זה:

רִגְזוּ וְאַל תֶּחֱטָאוּ אִמְרוּ בִלְבַבְכֶם עַל מִשְׁכַּבְכֶם וְדֹמּוּ סֶלָה (ד ה) – מדובר באנשים טובים, שאמורים לישון בשלווה. אבל למה שישנו לנצח?

בֵּאלֹקִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה (מד ט) – יש כאן כפילות.

…בְּעִיר אֱלֹקינוּ אֱלֹקִים יְכוֹנְנֶהָ עַד עוֹלָם סֶלָה (מח ט) – שוב כפילות

עַד עוֹלָם אָכִין זַרְעֶךָ וּבָנִיתִי לְדֹר וָדוֹר כִּסְאֲךָ סֶלָה (פט ה) – שוב כפילות.

אלֹקִים בְּצֵאתְךָ לִפְנֵי עַמֶּךָ, בְּצַעְדְּךָ בִישִׁימוֹן סֶלָה (סח ח) – האם מדובר בצעידה אינסופית?

בנוסף, היינו מצפים שנמצא ביטוי פה ושם בו מחליפה המילה "סלה" את הביטוי "לעולם" ונקבל הבנה ברורה כמו – "ימלוך ה' סלה" או "מלכותך סלה". אין שום פסוק כזה.

אז יגעתי ומצאתי במילון העברית המקראית של מנחם צבי קידר השערה שאולי סלה נגזר משורש ס.ל.ל. שפרושו להגביה עפר ולעשות סוללה ואז פרוש המילה הוא "רם, מרומם, נעלה".כך הגעתי לתובנה חדשה שמסתדרת בכל הפסוקים: "סלה" היא מילה המשמשת בדומה למילה "הללויה". לסלות זה להרים. הטיות שונות של השורש ס.ל.ל. פזורות בתנ"ך, למשל "שִׁירוּ לֵאלֹקִים זַמְּרוּ שְׁמוֹ סֹלּוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּקָהּ שְׁמוֹ וְעִלְזוּ לְפָנָיו" (תהלים סח ה), כאשר המילה סולו היא כמו "רוֹמְמוּ ה' אֱלֹקינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ" (צט ה). אז המילה "סלה" היא ביטוי מקוצר שמשמעותה "ה' רם ונעלה"

המשותף למילה "סלה" עם "הללויה":
1. היא עומדת לבדה
2. אפשר להסיר אותה כליל מבלי לפגום בהבנת אף פסוק
3. היא אינה מופיעה אף פעם בצורתה זו בשימוש שונה

אבל המילה "הללויה" מוסיפה ממלכתיות וחגיגיות לפסוקים ומשמעותה תמיד שייכת להקשר הפסוק, ואילו המילה "סלה" יכולה גם להופיע לאחר דיבור על רשע, והופעתה נראית ממש סתמית כאילו נזרקה רק כדי לסתום חור, לדוגמה: "אָהַבְתָּ רָּע מִטּוֹב שֶׁקֶר מִדַּבֵּר צֶדֶק סֶלָה" (נב ה).

כאן אני חוזר להשערה שפתחתי בה. המילה "סלה" מופיעה רק במזמורי שירה. תפקידה אולי מתברר לאחר שאנו מבינים את משמעותה. אני יכול לתת שתי הצעות:
1. "סלה" מלשון "רם" וזוהי הוראה להגבהת הקול בשיר.
2. "סלה" מלשון "רם ונעלה" או כקיצור של "ה' רם ונישא" והוא מוכנס על ידי המשורר כדי להשלים את אורך השורה ולהתאימה למנגנינה שאיננו מכירים, או למספר מדויק של הברות שהשורה צריכה לכלול מסיבות שאיננו יודעים.

מספר פסוקים מתפרשים היטב בעזרת ההבנה ששורש ס.ל.ל. משמעותו להגביה:

"עוֹדְךָ מִסְתּוֹלֵל בְּעַמִּי לְבִלְתִּי שַׁלְּחָם" (שמות ט יז) – הנך עדיין מתנשא על עמי.

(החכמה) "לֹא תְסֻלֶּה בְּכֶתֶם אוֹפִיר" (איוב כח טז) – כלומר לא תעלה באותו ערך (פעם היו מודדים במאזניים, החכמה כבדה יותר ולא תעלה).

"עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן הָרִימוּ נֵס עַל הָעַמִּים" (ישעיהו סב י) – כשסוללים דרך ישרה, אם יש מכשול אז חוצבים, ואם יש אזור שקוע אז ממלאים בעפר ומרימים אותו. פעם לא הרבו לחצוב בגלל שזה קשה אלא בעיקר מילאו בעפר והגביהו ולכן לסלול זה דומה להרמת מסילה או סוללה לצד חומת עיר. גם באנגלית הדרך הראשית נקראת highway שהרי גם באנגלית השמות של דברים זה לפי מה שהיה פעם. כך מתפתחת שפה.

"וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי" (ישעיהו נז יד) – בהקבלה סולו=הרימו, גם מלשון לסלול.

(על חכמה-) "סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ ; תְּכַבֵּדְךָ כִּי תְחַבְּקֶנָּה" (משלי ד ח) – תרים אותה והיא תרים אותך. דומה לו: "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹקים … וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (דברים כו יז-יח).

מילים קרובות:
סל – כלי להרמת חפצים ונשיאתם. פעם נשאו סלים על הראש
סֻלָּם – מדרגות במקור. אמצעי לעלות
סלע – צוק רם
סלא – ערך רם. "בְּנֵי צִיּוֹן הַיְקָרִים הַמְסֻלָּאִים בַּפָּז" (איכה ד ב)
סלק – עלה למעלה. אם אסק שמיים שם אתה. סליק זה בארמית עלה
סלת – קמח משובח, בהשאלה מאכל משובח

הערה לגבי "סולו לרוכב בערבות" – ערבות הם עננים. ערבה היא גיגית בלשון חז״ל. בקעה רחבה נקראת ערבה בגלל צורתה. לקראת שקיעה השמש מציצה מבין העננים ולכן הזמן הזה נקרא בין הערביים.

לסיכום, הביטוי ״סלה״ דומה לביטוי ״הללויה״: שניהם מופיעים כתוספת לפסוק, ושניהם מילת שבח. פרוש המילה – "רם, מרומם, נעלה"