כאשר מגדירה התורה איך מודדים את מגרשי הערים שיש לתת ללויים ואת השימוש במגרשים, יש סתירה פנימית במספרים. נסו להבין בעצמכם: (לה ג-ה): "ּוְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם. וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב. וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים"

המפרשים לא הצליחו לצאת מהפלונטר: אלף או אלפיים? פשוט לא ניתן להבין את אופן המדידה.

קודם כל יש לזכור שאנו עוסקים בערים קטנות. 23,000 לויים ב-48 ערים זה בערך 500 זכרים מגיל חודש ומעלה בכל עיר – או 1000 נפש אם נוסיף את הנשים. הבתים היו קטנים, שימשו רק לשינה ונבנו בצמוד זה לזה על מנת לחסוך בקירות ומשיקולים בטחוניים. אם תסתכלו על תלים כמו תל יקנעם תבינו שגם ערים "מפורסמות וגדולות" היו ממש קטנות. עיר בגודל של 50 על 50 מטר זו עיר גדולה שאכלסה בקלות 1000 נפש. באופן מפתיע, בניית חומה מאפשרת לעיר דוקא לגדול. המגרשים מסביב משמשים לבהמות וציוד.

לפי הפשט יש כאן שתי הגדרות שונות עבור שני מתארים שונים. בפסוק הראשון אנו דנים בעיר בעלת חומה. עיר כזו יכולה להיות גדולה. מאחר שהחומה קבועה ניתן למדוד "מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה אֶלֶף אַמָּה סָבִיב". המגרשים יקבלו צורה דומה לחומת העיר במרחק אלף אמה ממנה. בפסוק השני מדובר בעיר ללא חומה. במקרה זה לוקחים שטח ריבועי כאשר אורך כל אחת מארבע הצלעות אלפיים אמה (בערך קילומטר). השטח של העיר עצמה זניח ביחס לשטח הכולל של המגרשים, ואם מישהו מתרחק קצת מהעיר ובונה לו בית אין זה מחייב למדוד מחדש את שטח המגרשים. אם העיר תגדל באופן משמעותי אז מן הסתם יבנו סביבה חומה וממילא יקבעו מחדש את המגרשים.

לסיכום, שתי ההגדרות נותנות תוצאה די דומה – עבור שני מתארים שונים.