סיפור מגדל בבל מעורר תהיות רבות (יא א-ח):

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיְהִי בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר וַיֵּשְׁבוּ שָׁם. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר. וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיֵּרֶד ה' לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם. וַיֹּאמֶר ה' הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת. הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ. וַיָּפֶץ ה' אֹתָם מִשָּׁם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר

מה חשיבות פסוק ג המפרט את המצאת הלבנה? מה משמעות עשיית "שם"? למה ביקשו למנוע את תפוצתם בארץ? האם באמת חשבו שמגדל גבוה יגיע עד הבורא? ובהנחה שהמגדל אינו מועיל לכך – מדוע ה' רואה צורך לעצור את בנייתו? מדוע חש ה' מאוים על ידי תוכניתם של בני האדם שנראית די חסרת תכלית? האם יש חשיבות לעובדה שה' הפיץ אותם – וזה בדיוק מה שהם ביקשו למנוע? איך מסתדר סיפור זה עם המחקר העדכני לגבי התפתחות השפות?

בפרשתנו ראינו כיצד המים – מקור החיים – יכולים להיות קטלניים בכמות גדולה מידי, עד כדי חורבן עולמי. בהמשך גם ראינו כיצד היין – העשוי לשמח את האדם ולשמש לציון כל מאורע חשוב – גם הוא גורם לאדם לרדת לשפל המדרגה כאשר לא משתמשים בו כראוי.

גם בסיפור מגדל בבל אנו רואים כיצד הטכנולוגיה יכולה לשמש לדברים שליליים. בדומה לכך, גם האחדות בין בני האדם יכולה לשמש לדברים מדהימים אך גם למטרות רדודות ושליליות. בני האדם לקחו את תבונתם ואת כח ההתאחדות שלהם ובמקום לרתום אותם לעשיית טוב – החליטו לעשות רע.

פרשות בראשית ונח מתארות לנו כיצד שינה העולם צורה מספר פעמים עד שהגיע למצבו המוכר לנו היום. אדם גורש מגן העדן לאחר חטאו והעולם היה מלא ברוע עד למבול. סיפור מגדל בבל מתאר את השינוי השלישי והאחרון.

נעצור ונחשוב מהי מטרת העולם. העולם צריך להגיע למצב בו כלל האנושות מכירה בבורא. לפני מגדל בבל האנושות היתה אמורה להתאחד ולהגיע להכרת הבורא. אבל זה לא היה הכוון שהאנושות בחרה בו. המצב המוכר לנו לאחר מגדל בבל הוא שיש אוסף מגוון של עמים, מתוכם נבחר עם אחד המתווה את הדרך לשאר העמים. זהו כמובן עם ישראל שנבחר בקפידה לאחר שלשה סינונים (בחירת אברהם, בחירת יצחק ובחירת יעקב).

מה היה הכוון בו בחרה האנושות בבבל? במקום להתמקד בבורא החיצוני כלפיו יש להכיר טובה – מתמקד האדם בעצמו. האדם מחליט לנצל את תבונתו ויכולותיו לבניית מונומנטים לצורך גאוותו ולהאדרת שמו. זהו "עשיית השם". מגדל בבל כמובן איננו מהווה איום כלפי הבורא, אך כלפי בני האדם הוא מסמל את כיבוש השמים. האדם מבטל את הצורך בבורא ומצהיר שהוא כבש את מעוזו של הבורא.

בנוסף, מבקש האדם למנוע את תפוצתו על פני הארץ. כל בני האדם נמצאים סביב המגדל המונע את חיפוש הבורא. גם אין מגוון של דעות כך שאין אף אדם שיחשוב אחרת מן האחרים. מצב זה הוא ללא מוצא. המוצא היחיד הוא התערבות חיצונית ליצירה מלאכותית של מגוון דעות על ידי קביעת חומות של חוסר תקשורת בין בני האדם. בלילת השפה היא האמצעי לגוון הדעות והתפצלות לתרבויות שונות. עצם התערבותו של ה' מלמדת אותנו שלולי התערבות זו, כנראה שהעולם היה "נתקע" במצבו השלילי למשך אלפי שנים ולא מתקדם בכוון הנכון.

מחקר השפות אינו שולל לחלוטין את סיפור מגדל בבל. לפי המחקר התפצלו שפות שונות מתוך שפה קודמת. ההגיון אומר שבהתחלה היתה שפה אחת. דווקא די מתאים לסיפור מגדל בבל. הסיפור המקראי אינו שולל את המשך התפצלותן של השפות. לגבי מצב השפות לפני כ-4000 שנה אין למחקר היום מספיק מידע מאחר שטרם הומצא הכתב.

לסיכום, מגדל בבל הוא שלב חשוב של מעבר מאנושות שאמורה להתאחד סביב רעיון רוחני – אל אנושות מחולקת לעמים שמתוכה ייבחר עם אחד. מכאן משמעותו של סיפור זה כהכנה לבחירת ה' באברם אשר יחנך את זרעו אחריו ללכת בדרך המוסר והאמונה.