חז"ל מסבירים שלפנינו איסור לעשות שריטות על הגוף מתוך אבל. אפשר להתרשם שהפעולה לאו דוקא קשורה לאבל מתאור התגודדות נביאי הבעל המופיע במעשה אליהו בהר הכרמל: "וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד שְׁפָךְ דָּם עֲלֵיהֶם" (מלכים א יח, כח).

אבל מה הקשר לשורש גד"ד?

אז יש פסוק כזה בתהלים סה יא:

תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ בִּרְבִיבִם תְּמֹגְגֶנָּה צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ

אנו רואים כאן שהשורש גד"ד לא תמיד קשור למלחמה וכאן הוא בא בהקבלה לתלמים בשדה.

מלבי"ם שם בפירוש המילות מסביר שהעמקים בין תלם לתלם נקראים גדודים והם שריטות וחרישות באדמה.

לשורש גד״ד קיים שימוש נוסף אשר כמעט נעלם משפתנו.