אחת הפרשיות שמדלגים עליהן בגן מתחילה כך בפרשתנו:

וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ. לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע. (יט ל-לב)

הפרוש המקובל הוא שבנות לוט האמינו שכל בני אנוש הושמדו, ועל כן פעלו מתוך יוזמה ברוכה ומנעו מהגזע האנושי להיעלם. אבל על הפרוש הזה יש מספר שאלות ממש טריויאליות.

הרי לוט ובנותיו נמלטו מסדום אל עיר ושמה צוער. בצוער בוודאי פגשו את בני העיר, ובנות לוט ראו שישנם עוד אנשים בעולם. מדוע קבעו שאין עוד איש בארץ?

מדוע באמת לא נשארו בצוער? איזה פחד היה ללוט שבגללו יצא מן העיר אליה נמלט והעדיף לגור בבדידות במערה עם שתי בנותיו?

מפרשים רבים (למשל רש"י, רמב"ן, רשב"ם, ספורנו) מסבירים שלוט חשש שגם העיר הזאת תיהפך והעדיף לא להסתכן. אבל לא הגיוני שלוט יעלה בדעתו שאחרי שהמלאכים טרחו להציל אותו ואף אמרו לו במפורש שלא יהפכו את העיר צוער – העיר תיהפך מבלי שתהיה ללוט אפשרות להימלט. ההפיכה היתה – והסתיימה. רמב"ן מרחיק לכת וקובע שבנות לוט היו משוכנעות שלאחר שיצאו מצוער היתה הפיכה נוספת וכעת גם צוער הושמדה. הפיכה היתה בודאי מופע אור-קולי מרהיב ולא ייתכן שהיתה הפיכה נוספת בלי שהם שמו לב לכך.

על מנת להבין מה הולך כאן, ניזכר בחוקים של סדום. סדום היא ארץ השפע. בגמרא מובא (בבלי סנהדרין קח.):

אמרו (אנשי סדום): הואיל וכסף וזהב יוצא מארצנו, למה לנו עוברי דרכים? אין אנו צריכים שיבוא אדם אצלנו, שאין באין אלא לחסרנו!

חוקי העיר סדום קבעו שכל אורח שמגיע לעיר משלם על הכנסת האורחים. מאחר שאין לאנשי העיר מחסור כספי, ומאחר שממילא עובדי דרכים הם מן הסתם עניים, ישלמו הם בדרך אחרת – שירותי מין לתושבים. על מנת לוודא שחס ושלום לא ירוויח האורח משיטת התשלום המפוקפקת – קבעו בחוק שאורח אינו זוכה לביאה כדרך כל הארץ, אלא לביאה "שלא כדרכה" שזכתה עד ימינו לכינוי "ביאת סדום" – וגם באנגלית. כך גם מוודאים שכל אורח יכול לשלם ולא רק אורחת.

אנשי סדום כולם מקפידים על חוקיהם הקפדה יתירה. כאשר לוט מקבל את המלאכים כאורחיו מגיעים כל בני העיר לתבוע את קיום החוק. כאשר מציע לוט את בנותיו תחת אורחיו הם דוחים אותו בבוז: "וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט" (יט ט) – מה, אתה בא להמציא לנו חוקים חדשים?

כאשר לוט בורח מאש הכבשן אל העיר צוער שהיתה מיועדת להשמדה ביחד עם סדום ועמורה – הוא זוכה שם לקבלת פנים צוננת. ייתכן שאפשרו לו להשיג מעט מצרכים בסיסיים (רואים בהמשך שהיה להם יין במערה), אבל המבטים העויינים הזכירו לו שהוא לא מקומי. אורח הוא אורח כמו שחוק זה חוק. לוט לא רצה להמר על טוב ליבם של יושבי צוער וברח משם כל עוד הוא ובנותיו שלמים בגופם.

אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ

בנות לוט לא הכירו מערכת חוקים מלבד חוקי סדום. הן ידעו שיש עוד אנשים בעולם – עולם אכזר בו אין להם מקום. מאחר שהיישוב שלהם נמחק אין שום מקום בו יוכלו על פי חוק לזכות לביאה כדרך כל הארץ, ונגזר עליהן ועל משפחת לוט כליה. האם ייתכן שלוט ייקח אישה חדשה ויקים ממנה משפחה חדשה? אבינו זקן ולא יעשה צעד כזה.

המסר של התורה מתייחס לחינוך ילדינו. לוט אולי חשב שהוא מצליח להגן על בנותיו בבית – "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ" (ט ח). אבל האוירה בחוץ מחלחלת פנימה. בנותיו של לוט הפנימו היטב את החוקים המעוותים של סדום וזה כל מה שהן ידעו. היכן מקבלים היום ילדינו חינוך מיני? באותו מקום בו אנחנו מחפשים איזה קו אוטובוס מגיע לטבריה ומה קורה בעולם – שם גם ילדינו ירוו את צימאונם ואת סקרנותם. אין לנו ברירה אלא להיות שם בשבילם – על מנת לאזן את המידע הקלוקל, לעדן את האוירה הגסה וליישר את הרעיונות "הנאורים" הנושבים ברשת הגלובלית ומוצאים את דרכם אל תוך התרבות שלנו מכל הכוונים.