אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם … לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹקִים …  (כט ט-יב)

ספר דברים קורה כולו ביום אחד, כאשר המילה "היום" חוזרת 75 פעמים בספר (3 הופעות רק בציטוט לעיל). הנושא של ספר דברים הינו כריתת ברית ערבות מואב, היא הברית החמישית שכורת ה' (אחרי הקשת בענן, ברית בין הבתרים, ברית מילה וברית סיני).

כמה פסוקים למעלה ראינו: "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב" (כח סט), והשאלה הנשאלת היא מדוע נדרשת ברית מעבר לברית שנכרתה בהר סיני? בציטוט למעלה ראינו שנעשינו עם בברית זאת. "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱלֹקֶיךָ" (כז ט). האם לא נעשינו עם כבר בברית סיני?

ניזכר בברית סיני. מייד לאחר עשרת הדיברות העם התחנן שאת המשך הדברים יקבלו דרך משה. משה ניגש את הערפל ושמע את רוב פרשת משפטים הכוללת מצוות ברמת הפרט והקהילה. לקראת סוף פרשת משפטים משה חזר אל העם וכתב את המשפטים בספר עליו נכרתה ברית סיני (ע"פ אברבנאל ואחרים) (שמות כד ג-ח):

וַיָּבֹא מֹשֶׁה וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וְאֵת כָּל הַמִּשְׁפָּטִים וַיַּעַן כָּל הָעָם קוֹל אֶחָד וַיֹּאמְרוּ כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֵת כָּל דִּבְרֵי ה' וַיַּשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וַיִּבֶן מִזְבֵּחַ תַּחַת הָהָר וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַצֵּבָה לִשְׁנֵים עָשָׂר שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּשְׁלַח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַָה' פָּרִים. וַיִּקַּח מֹשֶׁה חֲצִי הַדָּם וַיָּשֶׂם בָּאַגָּנֹת וַחֲצִי הַדָּם זָרַק עַל הַמִּזְבֵּח. וַיִּקַּח סֵפֶר הַבְּרִית וַיִּקְרָא בְּאָזְנֵי הָעָם וַיֹּאמְרוּ כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת ה' עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה

שימו לב איך בהגדרת מעמדנו החדש בברית סיני לא הופיעה המילה "עם": "וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט ה-ו). יש כאן סגולה וגם קדושה, אך לא עם.

לעומת זאת אצלנו: "וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מִצְוֹתָיו. וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדשׁ לַה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר" (כו טז-יט). הביטוי "עם קדוש" חוזר עוד 4 פעמים, הביטוי "עם סגולה" עוד פעמיים – כולם בספר דברים.

נראה אֵילו מאפיינים משותפים לשתי הבריתות.

1. ספר הברית. בברית סיני הספר כולל את המשפטים המופיעים בפרשת משפטים. בברית ערבות מואב הספר כולל את רשימת החוקים והמשפטים – דברי התורה הזאת – המפורטת בפרשות ראה-שופטים-כי תצא-כי תבוא.
2. שני חצאים. בברית סיני דם הזבחים נחצה לשני חלקים. בברית ערבות מואב העם נחצה לשני חלקים כנגד הברכה והקללה.
3. אות הברית. בברית סיני לוחות הברית, בברית ערבות מואב האבנים הגדולות.

המאפיינים המשותפים האלה הם למעשה מוטיבים חוזרים בבריתות בתורה. ספר הברית הינו התוכן עליו נכרתת הברית. החציה מסמלת הדדיות ושויון. אות הברית מנציחה את הברית לדורות ומשמשת לעדות עליה.

המפתח להבחנה בין ברית סיני לברית ערבות מואב הוא העיתוי. ברית סיני באה לאחר יציאת מצרים ויצרה את הקשר בין בני ישראל לה' שהוציאם ממצרים. ברית ערבות מואב מהווה הכנה לקראת הכניסה לארץ והיא יוצרת את הקשר בין העם לבין הארץ.

בברית סיני הפך ה' את כל אחד מבני ישראל מעבד למצרִים לעבד ה'. כל אחד מבני ישראל הובדל ונבחר להיות סגולה ולשאוף לקדושה. כך נוצר הקשר בין בני ישראל לבין הקב"ה וקיבלנו עול מצוות. לאחר מכן הקשר הזה התממש על ידי הקמת המשכן כאשר השיא היה בהשכנת ענן כבוד ה' בתוך המשכן בהתאם להבטחה – ושכנתי בתוכם – בתוך כל אחד ואחד מבני ישראל. זוהי ברית אישית.

בברית ערבות מואב הפך אותנו ה' לעם. נעשינו עם סגולה, עם קדוש. כך נוצר הקשר בין עם ישראל לארץ המובטחת וקיבלנו קובץ מצוות המסדיר את ניהול המדינה בארץ. לאחר מכן הקשר הזה יתממש על ידי הכניסה לארץ כאשר השיא יהיה בחתימת הברית במעמד הברכה והקללה. לא ייתכן עם ללא חבל ארץ משלו, בו הוא מקים ישות מדינית.

בברית מואב יש מספר מאפיינים שלא היו בברית סיני:

1. מעמד חתימת הברית לאחר הכניסה לארץ, כולל כתיבת 12 העתקים של ספר הברית בכתב ברור על אבנים מסוידות בסיד.
2. ברית זו מתחדשת כל 7 שנים במעמד הקהל בו מקריאים את ספר הברית. זאת היא המשמעות הפשוטה של דברי משה: "וְלֹא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנֹכִי כֹּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזֹּאת וְאֶת הָאָלָה הַזֹּאת. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם" (כט יג-יד).
3. בברית זו יש דגש על אחריותו של כל יחיד ויחיד הן ביחס לעצמו-משפחתו והן ביחס לכלל מבחינת ערבות הדדית. הדבר מופיע במחצית הראשונה של פרשתנו כפי שמציין רש"י בפסוק הסיכום (כט כח):"הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". אחריות היחיד הודגשה גם על ידי רשימת הארורים אשר פנתה אל היחיד – "ארור האיש".
4. ברית ערבות מואב כוללת את הברכה והקללה הקשורות באופן הדוק לארץ. הברכה עניינה ריבוי גשמים והצלחה במלחמות. הקללה עניינה מחסור ומחלות ושיאה גלות (קללות פרשת בחוקותי אינן קשורות לברית סיני).

אם בברית סיני התחברנו לה', זכינו להיכנס בעול מצוות ואנו מכנים אותה "מתן תורה" אז את ברית ערבות מואב עלינו לכנות "מתן הארץ" ואין סיבה לא לקשר אותה ליום כריתתה – א' שבט.

למה אנו לא מודעים לברית זו? מדוע היהודי הממוצע ישכח את ברית ערבות מואב מרשימת הבריתות בתורה? אני חושב שזה בגלל שנות הגלות הארוכות. שתי הבריתות מהוות יחדיו את שני החלקים של המילה "קוממיות". בשנות הגלות התעמעמה סגולת העם והפכנו ליחידים. בשנות הגלות הדגשנו את ברית סיני, שילבנו אותה בחגים: מתן תורה בחג השבועות ושמחת תורה בשמיני עצרת.

בברית מואב קיבלנו את רשימת המצוות לניהול חיים מדיניים בארץ ישראל. ברית זו אקטואלית עם שובנו לארצנו. אחיזתנו בארץ תלויה בהקפדתנו על ניהול המדינה על פי חוקי התורה. עלינו להפנים את החשיבות של הברית הזאת ואולי לצקת את תוכנה לתוך החגים החדשים – יום העצמאות ויום ירושלים.