היכן מסתיימת ברכת משה לכל השבטים ומתחילים פסוקי הסיכום? שבט אשר הוא האחרון להתברך (לג כד-כט):

כד וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ.
כה בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ.
כו אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים.
כז מְעֹנָה אֱלֹקֵי קֶדֶם וּמִתַּחַת זְרֹעֹת עוֹלָם וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד.
כח וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל.
כט אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ.

אני מוצא מספר תימוכין לכך שברכת אשר מסתיימת לאחר שני פסוקים, וארבעת הפסוקים האחרונים החל מפסוק כו הם דברי סיכום.

הסיבה הראשונה היא שגם הפתיחה היתה באורך של ארבעה פסוקים.

הסיבה השניה היא שיש הקבלה ברורה בין פסוק כו (ביחד עם סוף פסוק כז) לפסוק כט כולו כך שהגיוני שפסוקים אלה פותחים וסוגרים את דברי הסיכום:
אֵין כָּאֵל יְשֻׁרוּן – אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ
רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ – עַם נוֹשַׁע בַּה' מָגֵן עֶזְרֶךָ
וּבְגַאֲוָתוֹ שְׁחָקִים – וַאֲשֶׁר חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ
וַיְגָרֶשׁ מִפָּנֶיךָ אוֹיֵב – וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ
וַיֹּאמֶר הַשְׁמֵד – וְאַתָּה עַל בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ

הסיבה השלישית היא שפסוקי הסיכום עוסקים בנושא אחד בלבד: עזרת ה' לישראל במלחמותיו. בפסוק כה דברי ברכה בלי קשר לנושא זה, ואילו פסוק כו כן קשור.

אז עכשיו שהבנו שפסוק כה הוא דברי ברכה לשבט אשר – האם נוכל להבין מה כתוב שם?

בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת מִנְעָלֶךָ וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ

לפי עברית של ימינו יש כאן ברכה שהנעליים תהיינה עשויות ממתכת. כנראה שלא כך בלשון המקרא. רש"י מפתיע ומפרש מלשון מנעול – שאת ערי הספר נועלים נגד אויבים, אך אני לא רואה מה הברכה בכך. בפירושו השני יש קושי ובילבול: ארצכם נעולה בהרים ומהן חוצבים ברזל ונחושת, נחלת אשר בקצה הארץ וזה מנעולה. אבן עזרא מתעלם מהקושי בנעליים ומפרש שבחלקו של אשר יהיו הרי ברזל ונחושת – הסבר שנראה לי הגיוני.

הברכה "וכימיך דבאך" היא המבלבלת ביותר:
רש"י: לאורך ימים רבים, יזובו אליך כסף וזהב מארצות שכנות
אונקלוס, אבן עזרא ורבים אחרים: תוקפך בימי זקנותך יהיה כבימי בחורותיך (יש מוסיפים – בזכות השמן)
רמב"ן – כל ימיך יזוב השמן שנאמר לעיל

לכולם ברור שהאות ד מתחלפת באות ז והברכה היא שמשהו יזוב או ינזול ימים רבים. אך מאחר שלא כתוב מה ינזול, המפרשים מחפשים פתרונות יצירתיים. רמב"ן אומר שהפסוק מתייחס לשמן מהפסוק הקודם; רש"י מוסיף אות ה ומקבל זהב. אונקלוס ואחרים בוחרים בכוון אחר, שדאבה זה כאב של זקנה, אבל אז פשט הפסוק שכאבי הזקנה ילוו אותך בכל ימיך. לא טוב.

אני נוטה לראות דברים ממש פשוטים בדברי שירה. המילים מורכבות אבל הרעיונות פשוטים. הברכה הפשוטה ביותר היא מחצבים מהארץ וגשם מהשמים. כבר התבשרנו שארצנו עשירה במחצבים: אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת (ח ט). אז ברזל ונחושת יהיו תחת נעליך, והגשם שיזוב מהשמים ימלא את ימיך – כלומר כל ים שלך, וברבים – ימים שלך. כ הדמיון מתאימה כאן: שכמות הגשם תתאים למלא את המאגרים – לא יותר ולא פחות: כימיך דבאך.

צמד ברכות הקשורות לארץ ולשמים מופיעות הרבה בשירה:
וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹקִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם וּמִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ וְרֹב דָּגָן וְתִירשׁ (בראשית כז כח)
הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם מֵעָל (בראשית כז לט)

וגם אצלנו:
וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת (לג יג)
וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל … אֶל אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אַף שָׁמָיו יַעַרְפוּ טָל (לג כח)

את המילה "ימים" כריבוי של ים ניתן גם למצוא. אגב, לדעתי הניקוד הוא מאוחר ואילו הפשט קודם לו. שני הפסוקים הבאים בברכות לשבט זבולון:
זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן וְהוּא לְחוֹף אֳנִיֹּת וְיַרְכָתוֹ עַל צִידֹן (בראשית מט יג)
ואצלנו – עַמִּים הַר יִקְרָאוּ שָׁם יִזְבְּחוּ זִבְחֵי צֶדֶק כִּי שֶׁפַע יַמִּים יִינָקוּ וּשְׂפֻנֵי טְמוּנֵי חוֹל (לג יט)

בנוסף יש להעיר שבמקרא לא רק ים הכנרת וים המלח, אלא כל מאגר מים נקרא ים, ואפילו הכיור בבית המקדש: וַיַּעַשׂ אֶת הַיָּם מוּצָק עֶשֶׂר בָּאַמָּה מִשְּׂפָתוֹ עַד שְׂפָתוֹ עָגֹל סָבִיב (מלכים א ז כג).