סיפור גניבת הברכות מעלה תהיות רבות. מדוע מחליטה רבקה שעל יעקב להתחזות לעשו ולקחת את הברכות שמייעד יצחק לעשו? מדוע אין היא מתעמתת עם יצחק ומסבירה לו שעשו אינו ראוי לברכות? הרי אפילו בתור בכור אין הוא ראוי לברכות שכן מכר את בכורתו ליעקב. מדוע עשו מתלונן – "וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי" (כז לו) – האם עשו לא מבין שהבכורה והברכה הולכים ביחד? והשאלה המתבקשת ביותר – כיצד בכלל ייתכן מלכתחילה שיצחק בוחר דוקא בעשו כממשיך דרכו ומייעד לו את הברכה "הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ" (כז כט) – מדוע "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו" (כה כח)???

עלינו להתנתק מן העובדה שאנו כבר מכירים את סוף הסיפור. מבחינת יצחק הרי עשו איננו בן של שפחה ואין שום סיבה לכך שהעם שהובטח לאברהם שייצא מיצחק –  "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כא יב) – לא יתחיל אכן ביצחק. יצחק אולי דימיין איך שני בניו התאומים יהיו חברים הכי טובים ויטו שכם אחד לעבוד את ה'.

אבל רבקה יודעת שזה פשוט לא יקרה (רשב"ם וחזקוני על כז יג). רבקה קיבלה נבואה על פיה "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (כה כג). נבואתה לא ניתנה לפרסום, ויצחק אינו מודע לתוכנה. ניתן למצוא נבואות אחרות בספר בראשית שהן "פרטיות". כך אברהם לא סיפר לשרה על ההבטחה שיוולד להם בן – ולכן כאשר שמעה את הבשורה מאחד משלושת המלאכים האורחים – הופתעה עד כדי צחוק. על פי פשט הפסוקים ייתכן שלא הותר לנח לספר לבני דורו על המבול המתוכנן או לאברהם על מהפכת סדום שכן ידיעות שכאלה, במיוחד כלפי רשעים, יכלו ליצור אנדרלמוסיה. לפני מותו ביקש יעקב לספר לבניו על אחרית הימים – אך כנראה שנבצר ממנו מלעשות כן. במעשה יוצא דופן סיפר יעקב לנשותיו על הציווי שקיבל לחזור לארץ. מאחר שרוב תוכן הציווי שהוא מתאר אינו מופיע, ייתכן שגם קיבל הוראה מיוחדת לחלוק עימם בתוכנית המתהווה.

אצל רבקה לא כתוב מדוע היא אוהבת את יעקב. אצל יצחק כתובה הסיבה. ייתכן שמתוך מאמץ לקרב את עשו חיפש יצחק כל זכות בבנו (מדרש הגדול כה כח, ספורנו). עשו התאמץ במיוחד בכיבוד אב ואם והכין ליצחק מטעמים מיוחדים אותם הכין מחיות שהיה צד בעצמו. גם אברהם לא ויתר בקלות על בנו ישמעאל – קל וחומר שיצחק לא יוותר על בן שאינו בן של שפחה. כאן המקום להעיר שבכורה מזכה בחלק כפול בירושה אך אין לה קשר לברכה. כבר אצל אדם הבן שהמשיך את דרכו היה שת שהיה בנו השלישי, וגם אצל אברהם יצחק נבחר על פני ישמעאל. יש הסוברים שבתאור הדורות מאדם עד אברהם אין השושלת מציינת את הבכורות אלא את אותו הבן שמנו יצא נח ובהמשך אברהם גם אם לא היה הבכור. בהמשך ספר בראשית נראה פעמים רבות שלבכורה אין ערך סגולי כשלעצמה.

לאחר הפסוק המעיד על אהבתו של יצחק לעשו חולפים שנים רבות. יצחק ומשפחתו נדדו לגרר בעקבות רעב. יצחק העשיר ואז גורש מאזור גרר. בארות נחפרו, וברית נוספת נחתמה עם אבימלך. יום אחד בא המפנה מבחינת יחסו של יצחק לעשו. עשו הגיע לגיל ארבעים ועשה מעשה שהוכיח שאחת מאבני היסוד של החינוך של אברהם – אי לקיחת אשה כנענית – לא נקלטה אצלו. הוא לקח לו שתי נשים חתיות. הדברים מפורשים- "וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה" (כו לה). אהבת יצחק לעשו מתערערת. בכך מסתיים הפרק אשר מייד לאחריו מתואר סיפור מעשה גניבת הברכות.

זה הזמן להזכיר שלאברהם היו שמונה בנים. אברהם ממש זכה לחידוש נעוריו בהולדת יצחק, לקח לו פילגש נוספת ושמה קטורה וממנה הוליד ששה בנים. על מנת למנוע בעיות ירושה התורה מתארת בפירוט יוצא דופן מה עשה: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק. וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" (כה ה-ו). ארץ בני קדם נמצאת ממזרח לארץ הפוריה שבעבר הירדן המזרחי.

יצחק מחליט ללכת בדרכו של אברהם אביו ולשלח מן הארץ המובטחת את מי שנתגלה שאינו ראוי לה. עשו יישלח להר שעיר הנמצא ממזרח לים סוף. המתנה שיקבל תהיה ברכה מיוחדת הכוללת טל שמים, שמני הארץ, דגן ותירוש. אבל יצחק לא התייאש לגמרי מעשו. תפקידו כאח גדול ימשיך. עשו יקבל שפע גשמי ויהיה המעצמה השולטת באזור (ספורנו כז כט) ויעקב יקבל שפע רוחני ויהיה בן חסותו (על פי ה"שפת אמת").

כאשר יצחק שולח את עשו למשימת הציד הוא אומר כך: "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת" (כז ד). אהבת יצחק לעשו מתוארת בלשון עבר. אך יש לשים לב לתוספת חשובה שהוסיפה רבקה כאשר ציטטה את יצחק באוזני יעקב: "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה וַאֲבָרֶכְכָה לִפְנֵי ה' לִפְנֵי מוֹתִי" (כז ז). התוספת "לִפְנֵי ה'" מעידה שרבקה הבינה שמדובר בברכת אברהם – ירושת הארץ וריבוי הבנים. רבקה ודאי נבהלה מטעותו של יצחק. את תוכן הנבואה היא אינה יכולה לגלות, ולדבר עימו לא בא בחשבון – לפחות לא בלחץ זמן – שהרי ידוע שיצחק אוהב את עשו. ייתכן גם שרבקה שוחחה עימו בעבר על עשו והיא יודעת ששיחה נוספת לא תועיל.

כאשר יעקב שמע מאימו שעליו לסמוך עליה – "עָלַי קִלְלָתְךָ בְּנִי" (כז יג), הוא הבין שלרבקה יש ידע מיוחד שאיננה יכולה לחלוק עימו. אולם כאשר ביצע את מעשה המרמה ושמע מאביו את תוכן הברכה הוא בודאי התאכזב. היכן ברכת אברהם? איפה ירושת הארץ וריבוי הזרע? האם בשביל ברכה זו הסתכן יעקב והלך בדרך שהיא כל כך זרה לו תוך לבישת בגדי עשו החמודות? אני חושב שסערת רגשות זו מבוטאת ביציאתו החפוזה והמהורהרת של יעקב מלפני אביו מבלי לומר מילה ומבלי לקוד קידה. יעקב כביכול נמלט משם כאשר תוכן הברכה עדיין מהדהד בראשו.

כעבור מספר פסוקים משלח יצחק את יעקב לפדן ארם. במעמד זה הוא לא רק שולח אותו למצוא אישה שאיננה כנענית. הוא גם משלב פנימה בדבריו את ברכת אברהם: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ וְהָיִיתָ לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹקִים לְאַבְרָהָם" (כח ג-ד). הדברים מפורשים שיצחק לא חשב לתת ברכה זו לעשו (ספורנו כז כט).

ההתפתחות שלאחר מכן גם היא מעניינת. עשו רואה שיעקב נבחר כממשיך שושלת אברהם, ולקח את הדברים ללב. גם עשו הבין שהכל החל בכך שלקח לו נשים כנעניות והוא מנסה לשפר את מעמדו בעיני אביו: "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה" (כח ח-ט).

כך יוצא שנושא נשותיו הכנעניות של עשו פותח וסוגר את פרשיית גניבת הברכות, כך שלפנינו הוכחה שנושא זה קריטי להבנת הפרשייה בהתאם להסברי. תוך כדי האירועים חשב עשו שהוא זוכה לברכה המכובדת בתור בכור. לאחר מעשה מתברר לו שיצחק הועיד לו את הפרס השני בלבד.

עשו התלונן בצדק על שיעקב לא הסתפק בלקיחת הבכורה. הרי הברכות הן "פרס תנחומים" לעשו. המתנה היחידה שהוא מקבל. האם בתאוותו רוצה יעקב גם את הברכה הזאת לעצמו? זה המקום לציין שגם עשו לא נהג ביושר. כאשר יצחק פנה אליו בתור "בנו הגדול" היה ראוי שעשו יוודא שהברכה אכן מגיעה לו לאחר שמכר את בכורתו. ראייה לדבר מכך שכאשר עשו מתייצב אצל יצחק הוא אומר "אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו" (כז לב).

למרות זאת, יעקב החזיר את הברכה  לעשו בפגישתם המחודשת כעבור 20 שנה (פסיקתא רבתי יג). כאשר יעקב מנסה לשכנע את עשו שישמור לעצמו את כל העדרים ששלח אליו כמנחה, הוא אומר תחילה "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי" (לג י) אך אז הוא מוסיף – "קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ" (לג יא). יעקב משתמש בכוונה בביטוי יוצא דופן ומבטא את רצונו להחזיר את הברכה לעשו על מנת להתפייס עימו. כעבור מספר פסוקים מתקיים רצונו של יצחק – "וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה" (לג טז). באותו מעמד הציע עשו לקיים את חלומו של יצחק באופן מלא: "וַיֹּאמֶר נִסְעָה וְנֵלֵכָה וְאֵלְכָה לְנֶגְדֶּךָ" (לג יב) – הבה נאחד כוחות. לאחר מכן הוא גם הציע "אַצִּיגָה נָּא עִמְּךָ מִן הָעָם אֲשֶׁר אִתִּי" (לג טו) – אולי אתה רוצה לפחות ליווי להגנה? על שתי ההצעות יעקב ויתר.

לסיכום, מטרת הפסוק "ויאהב יצחק את עשו" איננה ללמד שיצחק ראה בעשו את הראוי לברכת אברהם, אלא להסביר מדוע רבקה הניחה בטעות שכך הוא המצב.

המסר החינוכי מפרשה זו הוא שאי אפשר "לגנוב" ברכות. ברכות מגיעות מאת ה' ונאמרות ברוח הקודש. צריך להיות ראוי לברכות לאחר עמל – "אין אדם נוגע במוכן לחברו ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלוא נימה (חוט)" (בבלי יומא לח:).