לאחר קריאת המגילה אומרים את הפיוט ״אשר הניא״ המסתיים ב-״שושנת יעקב״ ומייד לאחר מכן אומרים: ״ארור המן … ברוך מרדכי … וגם חרבונא זכור לטוב״.

יש סוברים שמהכרתו את העץ יש להסיק שחרבונא היה מקושר להמן. אבל בויקיפדיה מצאתי הסבר בכוון ההפוך ואין כאן הכרעה. הרי חרבונא מוזכר גם בתחילת המגילה. הוא נמצא ברשימת שבעת הסריסים בהם מתייעץ המלך בהקשר לזימון של ושתי להופיע במשתה. יש להעריך שכאשר הובהל המן למשתה של אסתר היה חרבונא אחד מן הסריסים שהיה אחראי על זימונם של אנשים חשובים אל המלך. בהזדמנות זו ראה חרבונא את העץ בבית המן או שמע שם דיבורים אודותיו.

חשיבות גדולה להכרת הטוב גם כלפי אחד מסריסי המלך שידע להשחיל את המשפט הנכון ברגע הנכון ולהביא למותו המהיר של המן. אבל מדוע לא יבורך חרבונא כמו מרדכי? מדוע הוא ״זכור לטוב״, ביטוי המזכיר את אליהו הנביא ומרמז לדברי הטוענים שהתלבש אליהו הנביא בדמותו של חרבונא על מנת לזכות אותנו במשפט המחץ בתזמון המופלא?

חברי חנוך שלו הפנה את תשומת ליבי לכך שכמו שחרבונא התחיל את הערתו במילה ״וגם״ – גם אנחנו מתחילים את הערתנו באותה המילה. מה ניתן ללמוד מכך?

אני חושב שההערכה שלנו לדבריו של חרבונא היא כזו, שאנחנו לומדים ממנו ומעתיקים את שיטתו. הוא אמר ״וגם״, כאילו יש לו הערה קטנה וחסרת חשיבות – אבל למעשה מסתתרת מאחוריה משמעות כבדה. גם אנחנו מחכים עד לסוף, ואז מוסיפים ״וגם חרבונא זכור לטוב״ כאילו זו הערה קטנה – אבל יש פה משמעות עמוקה יותר. מהי?

אחד המסרים החשובים של המגילה הוא שה׳ הוא המסתתר מאחורי האירועים. אבל מה תפקידו של האדם? האם להיות פסיבי ולתת לה׳ להוציא לפועל את תוכניתו?

את התשובה המפורשת לכך נותן מרדכי בדבריו לאסתר: ״כִּי אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי בָּעֵת הַזֹּאת רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים מִמָּקוֹם אַחֵר וְאַתְּ וּבֵית אָבִיךְ תֹּאבֵדוּ וּמִי יוֹדֵעַ אִם לְעֵת כָּזֹאת הִגַּעַתְּ לַמַּלְכוּת״. מרדכי מחמיר ואף קובע שאדם יכול להיענש על חוסר מעש! אי אפשר לשבת בצד ולהתפלל. אדם צריך וחייב לחשוב מה תפקידו, ובמה יכול הוא להועיל.

אבל ודאי קרה לכם שפיספסתם את הרגע. לאחר מעשה מנקרת בכם המחשבה – ״הייתי צריך לענות כך וכך״. כאן בא מעשה חרבונא לעזרנו. אם האמירה היא ברצון ה׳ – ״אליהו הנביא״ חד הלשון ומהיר הקנאה יתלבש ברוחכם ואתם תמצאו את המילים!

ממעשה חרבונא אנו לומדים שמשפט מדויק בתזמון מדויק מאפשר לרצון ה׳ להתהוות. על האדם להיות אקטיבי. אנחנו לא ממתינים שרצון ה׳ ייעשה מאליו. כמו שה׳ יודע להוציא לפועל את תוכניתו מתוך אירועים, מצבים – אך גם פעולות של אחרים, כך יודע ה׳ לנתב את התכנית שלו גם מתוך מעשינו שלנו. עלינו להיות פעילים מתוך אמונה שרצוננו מסתדר עם רצונו של ה׳. גם אם מעשינו אינם מדויקים – ה׳ יידע לסובב את העניינים בכוון הנכון.