השערות רבות ושונות הועלו לגבי המקום בו הלכו בני ישראל ״בתוך הים ביבשה״.
ברצוני להקדים שכל הנושא של ארכיאולוגיה תנ”כית טעון בהרבה רגשות. כל עוד אנחנו משתעשעים עם פסוקים בני 3300 שנה ומנסים לדמיין מה מתואר לנו ולמה נכתב מה שנכתב – אז כולם רגועים. אבל אם פתאום מוצאים חרס עם כתב עברי במצרים או שרידים של חומת יריחו שקרסה ללא הסבר – כולם נכנסים ללחץ. המצב כיום הוא שכל חוקר שטוען שממצא שלפניו מתאים לכתוב בתורה או בספרים יהושע, שופטים או שמואל – מתויג מיד כתימהוני במקרה הטוב – או כרמאי במקרה הרע. בכל מקרה האמינות המקצועית שלו תיפגע מכך.
אני חושב שהסיבה לפאניקה היא שנוח לאנשים (גם דתיים) ללא הוכחות. "תן לי להמשיך לדון בשאלה האם אלוקים קיים או לא, רק אל תמצא בשבילי את מספר הטלפון שלו" (ע"פ דאגלס אדאמס). למי שאינו מקבל את התורה כאמת קל יותר לבטל את דברי התורה כסיפורי עם ולכן מי שמחפש את שרידי תיבת נח כמוהו כמחפש אחר מנורתו של אלאדין.
אני מסכים שיש כמה הוזים המאלצים ממצאים קלושים להתאים לסיפור המקראי. אבל בשיטוטי ברשת נתקלתי באתר ובו ממצאים המציעים פתרון המתאים למתואר בפסוקים – ואת זה ברצוני להציג בפניכם. מי שרוצה להתלהב – יופי – ומי שמתלהב יותר מהטלת ספק – שיישאר בספקנותו. גם אם הממצאים מפוברקים או הבנתם מסולפת, הרי שעצם פתרונם של הפסוקים הסתומים היא החשובה עבורי.
*
נתחיל כמו תמיד בשאלות. על מנת שקריעת ים סוף תהיה המאורע הדרמתי והמשמעותי כפי שמתואר בפסוקים, יש צורך שיהיה זה גוף מים גדול ומכובד, ולא איזה אגם שמתייבש עד סוף הקיץ. אבל באזור המדברי שלנו אין הרבה גופי מים – ודאי לא באזור הסמוך לארץ גושן. בני ישראל הלכו לכוון מדבר סיני, שם נמצא הר סיני, ובדרך לשם אין כל גוף מים משמעותי.
באופן כללי, אין הכרח לחצות שום ים בדרך ממצרים לארץ כנען, שכן את תעלת סואץ חצבו רק בעת החדשה. היטיב להסביר זאת בפשטות אבן עזרא (יג יז):
ואנו ידענו כי אין ים סוף בין מצרים ובין ארץ ישראל, ואין צורך שיכנסו בים, רק צווה ה' לעשות כך בעבור שיכנסו המצרים אחריהם ויטבעו
על כן אין זיהוי פשוט למיקומו של ים סוף, אבל ישנם מספר רמזים. ים סוף מוזכר בסיום מכת ארבה שם נאמר: "וַיַּהֲפֹךְ ה' רוּחַ יָם חָזָק מְאֹד וַיִּשָּׂא אֶת הָאַרְבֶּה וַיִּתְקָעֵהוּ יָמָּה סּוּף לֹא נִשְׁאַר אַרְבֶּה אֶחָד בְּכֹל גְּבוּל מִצְרָיִם" (י יט). רוח ים היא רוח מערבית ומכאן שים סוף נמצא ממזרח למצרים. מצד שני ים סוף איננו קרוב למצרים שכן לא נאמר "ויתקעהו בים סוף" אלא (בתרגום לעברית זמננו) – ויציבהו לכוון ים סוף.
באיזו דרך הלכו בני ישראל אל ים סוף? אין נתיב מוסכם בין החוקרים לגבי מסעות בני ישראל במדבר. אמנם שמות של נקודות יישוב רבות השתמרו עד היום. כאשר חוקר שומע את שמו של כפר ערבי בארצנו – סיכוי טוב שימצא שֵם יישוב בתנ"ך בעל צליל דומה שהיה באותו המקום. אך שיטה זו לא פועלת עבור תחנות בנדודי בני ישראל במדבר שכן מקומות אלה לא המשיכו להתקיים כמקומות יישוב. חלק מהמקומות קיבלו את שמותיהם על ידי בני ישראל בהתאם לאירועים שקרו בהם, כגון קברות התאווה. אבל לגבי ים סוף – הרי שיש ים ששמו היום הוא ים סוף, וזהו הים המגיע עד למפרץ אילת. עלינו לתת משקל להשתמרות השם מאחר שמדובר בים גדול ולא בנקודת ישוב קטנה.
הנה מפה הכוללת מספר השערות לגבי מסע בני ישראל במדבר:
מגוון ההשערות מלמד שפשוט לא יודעים כלום. די משעשע לדעתי שהתווית "ים סוף" מופיעה במפה, אבל אף נתיב משוער אינו חוצה את אף אחת משתי לשונותיו של הים הזה. מכאן ניתן ללמוד על מידת תעוזתם, אמונתם או הגיונם של החוקרים. אתם תבחרו. שלוש השערות מסכימות לגבי מיקום קדש ברנע, וכולם מסכימים שבני ישראל נפשו באילת של היום, המסומנת כאיל פארן. איל פארן אינו מוזכר כלל במסעי בני ישראל אלא רק בספר בראשית, כך שכלל לא ברור מה מקומו כאן. לגבי קדש ברנע: "כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ" (במדבר לב ח) ; "וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ … אֶל-מִדְבַּר פָּארָן קָדֵשָׁה" (במדבר יג כה-כו). כלומר קדש ברנע הוא המקום ממנו נשלחו המרגלים לאחר שכבר עזבו בני ישראל את הר סיני, ומסתבר שזיהוי מקומו מוסכם על החוקרים.
כל אחת מן ההשערות במפה משתמשת בנתיב מסחר שידוע שהיה קיים בעבר, ואולי כבר באותם הימים. המסלול האדום עובר בסמוך לדרך הים, או דרך ארץ פלישתים – ולפיו קריעת ים סוף היתה בכלל בים הגדול תוך חציית אזור בוצי ורדוד בשם "ימת ברדוויל". לפי גישה זו ידע משה לנצל את הגאות והשפל לרעת המצרים. גישה זו סותרת פסוק מפורש: "וְלֹא נָחָם אֱלֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא" (יג יז). כמו כן לא ברור איך במים הרדודים האלה היה נס המתואר במילים: "צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים" (טו י). גם אמרנו שים סוף נמצא במזרח ולא בצפון, ואין סיבה לקרוא לים הגדול – ים סוף.
קל לפספס אבל כתוב באיזו דרך (על משקל "דרך הים" או "דרך שוּר" כמו שכיום יש את כביש החוף וכביש הערבה) הלכו בני ישראל: "וַיַּסֵּב אֱלֹקִים אֶת הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר יַם סוּף" (יג יח) – בשונה מהעברית של היום, הכוונה היא שבני ישראל הלכו בדרך שנקראת "דרך המדבר" עד ים סוף. הדרך מסתיימת בים סוף כדרך ללא מוצא וכך בני ישראל נלכדו בין הים לבין הצבא המצרי. אנחנו לא יודעים מהי דרך המדבר, אבל כנראה אין מדובר בדרך הים או בדרך שוּר. מה שבטוח, דרך המדבר היתה דרך בשימוש, כלומר היא הלכה בקו ישר והגיוני שהתחיל במצרים, הסתיים בים סוף, מקרב את הצועד בו לארץ כנען בכוון כללי אך לא ישיר, ועל פי שמה – כנראה שהדרך חצתה את המדבר. אלו הרבה נתונים. הבה נראה איזה מסלול מהנותרים מתאים לנתונים.
המסלול הורוד עובר בסמוך לדרך שוּר ולפיו חצינו את ים סוף באזור האגמים המרים. האגמים המרים הם אגמים מלאכותיים שנוצרו במהלך כריית תעלת סואץ. לפני כן היה האזור יבש. אמנם בכתבים עתיקים מוזכר אגם מר אבל לא בטוח היכן היה. אם זוהי דרך המדבר, אז ים סוף הוא אגם די קטן, הוא די קרוב למצרים ודרך המדבר הופכת לדרך מקומית שאינה מהווה תחליף לדרך הים בכוון ארץ כנען. דרך בה משתמשים אנשים אינה מתפתלת ללא צורך ואינה מאלצת לבנות רפסודה סתם שהרי הדרך יכולה לעקוף את האגם. בנוסף, התחושה לאחר מעבר ים סוף היא שאין דרך חזרה למצרים – ואילו אגם ניתן לעקוף.
המסלול הסגול סולל לעצמו דרך חדשה אך הוא אינו חוצה אף ים אלא מוביל לאורך חוף הים דרומה. לדרך זו הייתי קורא דרך החוף – היא אינה חוצה את המדבר וכוונה הכללי איננו לכוון ארץ כנען. על פי מסלול זה ים סוף יוצא בכוון דרום ממצרים.
המסלול הצהוב עובר על דרך אל-חאג' – היא הדרך של העולים לרגל ממצרים למכה. דרך זו אמנם נסללה לאחר עליית האסלאם, אך ברור שהיתה קיימת קודם לכן כדרך בלתי סלולה, וסביר להניח שהיתה בשימוש כבר בימי יציאת מצרים. דרך זו בהחלט חוצה את המדבר וכוונה הכללי מקרב את ההולכים בה לארץ כנען – באופן שדרך הים קצרה יותר. עד כאן הכל מושלם, אלא שיש בעיה קטנה שהדרך הזו אינה חוצה אף ים. אבל נישאר איתה בינתיים ועוד מעט נפתור את בעיית המחסור במים. כולם אוהבים מסלול עם מים.
ייתכן אולי לשער כמסלול חלופי, שבני ישראל הובלו דרומה ואז חצו את לשון הים המערבית של ים סוף. אבל למסלול זה לא הייתי קורא דרך המדבר אלא דרך כוש. הכוון הכללי הינו להיפך מארץ כנען ומשתמע מהבחירה בדרך המדבר שהיא אמנם מאריכה את הדרך – אבל לא שהיא מובילה בכוון ההפוך. גם כאן ים סוף יוצא בכוון דרום ממצרים.
כל השיטות לעיל ממקמות את ים סוף בקרבת מצרים ועומדות בסתירה לפסוק בספר במדבר הממקם את ים סוף בקרבת אדום (כא ד): וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר דֶּרֶךְ יַם סוּף לִסְבֹב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וַתִּקְצַר נֶפֶשׁ הָעָם בַּדָּרֶךְ״.
כל המסלולים שהציעו המלומדים מתעלמים מעובדה אחת פשוטה. הר חורב, לשם הגיע משה לראשונה כאשר רעה את צאן יתרו – נמצא ליד מדין. גם מדין מופיעה בבירור במפה לעיל ומיקומה מוסכם על כל החוקרים. כמה רחוק הגיוני לנדוד עם צאן בחיפוש אחר מרעה? כאשר הגיעו בני ישראל לחורב הגיע יתרו לביקור ביחד עם משפחתו של משה. אבל אף חוקר לא העז להרחיק לכת עם השערתו ולשרטט מסלול החוצה ים אמיתי והמגיע למדין.
אנחנו מעזים. אפשר לראות במפה הבאה מסלול המתחיל במסלול הצהוב אך יוצא ממנו למסלול הכחול החוצה את ים סוף כפי שהוא נקרא עד היום ומגיע לאזור מדין. הנה:
השם "ים סוף" היה בשימוש גם בימי שלמה. כך מופיע במלכים א לגבי צי אוניות שהקים שלמה: "וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵילוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם" (ט כו). שוב אנחנו מופנים לאזור ארץ אדום, שמיקומה ידוע ומוסכם, ואף מופיע במפה לעיל. פסוק זה בהחלט תומך במסקנה אליה הגענו.
אז קיבלנו מסלול שמתאים לשם "דרך המדבר", מסתיים בים, חוצה את מה שנקרא בימי שלמה ובימינו "ים סוף" ומביא את בני ישראל ליעדם באזור מדיין. ייתכן שבני ישראל חצו את ים סוף מחוף רחב ידיים שנקרא היום נוּאֵיבָּה.
ניתן להקשות כיצד גמעו בני ישראל כ-400 ק"מ לפני שהמצרים הבינו שהם לא מתכננים לשוב למצרים ואז השיגו אותם בעזרת מרכבות וסוסים.
קודם כל יש לשים לב שאין תאריכים או מיספור של הימים עד לקריעת ים סוף. אין הכרח מצד הפשט שקריעת ים סוף היתה בשביעי של פסח. בנוסף יש לזכור שכל מהלכם היה מסובב בניסים, עם עמוד ענן ועמוד אש שמנחים אותם בדרך "יומם ולילה" – מה שרומז שהם ברחו ממצרים בצעידה רצופה ביום ובלילה בלי צורך במנוחה: "וַָה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם לָלֶכֶת יוֹמָם וָלָיְלָה. לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם" (יג כא-כב). לכן אין לפסול הליכה ניסית או אפילו איזו קפיצת דרך פה ושם – ועל כן גם אין לפסול שקריעת ים סוף התרחשה בכל זאת בשביעי של פסח.
עכשיו נפנה לכמה ממצאים מפתיעים שגרמו למספר חוקרים, שכמובן שילמו ביוקר על כך, להגיע לפתרון זה לפסוקים. לאחר מלחמת ששת הימים חצי האי סיני היה שטח ישראלי. משלחת ארכיאולוגית ישראלית חקרה בחוף נואיבה ומצאה שם עמוד גרניט מרשים בגובה 3 מטרים ששכב במים הרדודים. הם העמידו את העמוד המרשים במרחק מה מהחוף ויצקו בטון סביב בסיסו על מנת לייצבו, אך משמעותו נותרה חידה.
כעבור מספר שנים משלחת ארכיאולוגית אחרת חקרה בערב הסעודית. ממש מעברו השני של ים סוף – ממול חוף נואיבה – הם נתקלו בעמוד גרניט זהה לראשון שעדיין עמד. מאחר שעמוד זה לא היה במים – הוא לא הוחלק, וניתן היה עדיין להבחין שיש עליו כתובת עתיקה. החוקרים דווחו שהכתובת על העמוד היתה בעברית וכי הם הצליחו להבחין במילים הבאות: מצרים, מתו, שלמה, אדום, פרעה, משה, מים וכן את שם ה'. לאחר הפרסום מיהרו הסעודים וכיסו את הכתובת בשכבת טיח. העמודים האלה גלויים לעין כל ואין מי שמפקפק בקיומם. שימו לב לדמיון בין העמודים – מדובר בזוג אנדרטאות מסותתות מאבן.
בשנת תשל"ח חוקר בשם רון ואייט צלל בים סוף בסמוך לחוף נואייבה. על קרקעית הים הוא תיעד גלגלי מרכבות מצריים בעלי ארבעה ושישה חישוקים, עצמות אדם ועצמות סוסים. כאן המקום לציין שכפי שכתבתי בהקדמה, יש המפקפקים בגילוייו של רון, טוענים שאין לו השכלה פורמלית, ומכנים אותו בכינויי גנאי. אני מוכרח לציין שגם למשה רבינו לא היתה השכלה פורמלית ואף לו היו מתנגדים רבים – כך שרון בחברה טובה.
בשנת תשנ"ט בוצעה צלילה נוספת באתר וממצאים דומים נמצאו. כשנה וחצי לאחר מכן בוצעה צלילה נוספת במרחק כ-6 ק"מ מהחוף (חצי הדרך). גם שם התגלו חלקי מתכת שונים וגלגלי מרכבות.
החוקר ואייט הצליח לאחר מאמצים רבים להשיג אישור לחקור בתוך ערב הסעודית. הוא הגיע אל הר שנקרא ג'בל אל לוֹז. כאשר הגיע לשם, התברר לו שהמקומיים קוראים להר – ההר של משה.
בפסגת ההר סלע כהה יותר. יש הטוענים שמדובר בהתכה של הסלע כתוצאה מחום אדיר, אך יש המסבירים שמדובר פשוט בסוג סלע שונה. דיון בנושא מופיע במקורות בסוף. להלן שני מבטים מתוך גוגל ארץ. למרגלות ההר ניתן לראות שטח של כ-4 ק"מ רבועים שמתאים לחנייה לעם שלם.
ברצוני לציין שני ממצאים מעניינים שהוא גילה שם. הראשון הוא סלע ענק שיושב על פסגת גבעה, במרחק של 8 ק"מ מההר בכוון צפון מערב.
הסלע הזה נראה מבוקע לשניים
במבט מקרוב ניתן לראות בבירור שבעבר מים זרמו מבין שני חלקי הסלע ולאורך זמן החליקו את אזור הנביעה והמדרון. אני מזכיר שהסלע נמצא על פסגתה של גבעה בלב אזור מדברי.
ממצא מעניין נוסף למרגלות ג'בל אל לוז, הפעם 8 ק"מ לכוון דרום מזרח, הוא אתר המתאים לחטא העגל הנראה כך:
מקרוב ניתן לראות ציורים על האבנים:
מומחים בתחום הופתעו מהציורים שכן הם מחוץ למקומם: סגנון הציור הוא מצרי. כפי שרואים בתמונה הראשונה, כל האזור מגודר, והסעודים אינם מאפשרים מחקר נוסף באזור.
בתחילת ספר דברים מופיע המרחק בין הר סיני לקדש ברנע: "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ" (דברים א ב). מהלך יום הוא כ- 35 ק"מ (השוו לדרך שלושת ימים מבאר שבע לירושלים). מרחק ההליכה מג'בל אל לוז עד לאזור הוא בערך 360 ק״מ. כמובן שזאת לא הוכחה – אבל נדרש כבדיקה.
מקורות:
אתר איילה. לא הכל שם מבוסס היטב, קצת התלהבות יתר מממצאים קלושים, אבל נחמד:
https://ayalla.net/articles/ancient-world/התגלה-המקום-האמיתי-בו-התרחש-נס-קריעת-ים/
https://ayalla.net/articles/ancient-world/נמצא-מקומו-האמיתי-של-הר-סיני/
עדות מכלי ראשון על גילוי העמודים והצלילה בים סוף:
http://www.arkdiscovery.com/redsea2.htm
הופיע גם בחדשות:
https://news.walla.co.il/item/3217114
סיקור באתר יהדות:
http://www.yahadoot.net/item.asp?id=291&cid=12
דיון (באנגלית) לגבי הפיסגה הכהה של ההר:
https://jabalmaqla.com/blackened-peak/
גוגל ארץ, אתר ציורי העגלים:
גוגל ארץ, ג'בל אל לוז:
גוגל ארץ, הסלע החצוי: לא ניתן לראות בתלת מימד. תתרשמו מהצל שהסלע מטיל