מייד לאחר מות שני בני אהרן מנחם אותו משה כך (י ג):

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד".

הפרשנים לא הצליחו למצוא היכן ה' אמר למשה את המלים הללו, אך רש"י מביא את דברי המדרש (ויקרא רבא יב ב) לפיו משה התכוון למלים "ונקדש בכבודי" שנאמרו אליו בהר סיני כאשר קיבל הוראות לגבי היום השמיני (שמות כט מג-מה):

וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי. וְקִדַּשְׁתִּי אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי. וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹקִים

הפסוקים לעיל ממש עוסקים ביום השמיני, בו תהיה התגלות חד פעמית של כבוד ה' לכלל ישראל, ולכאורה מצאנו את המקור לדברי משה לאהרן. אבל אותי מעניינת שאלה אחרת: אם ידע משה שהולך לקרות פה אסון, מדוע לא ניסה למנוע זאת? מדוע לא התחנן לפני ה' למצוא דרך אחרת על מנת שהעם יבין את כובד קדושת המשכן?

בנוסף, המילים "ונקדש בכבודי" לא באמת אומרים את אותו הדבר כמו "בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד". המשמעות הפשוטה של "ונקדש בכבודי" היא שהמשכן יתקדש על יד כך שכבוד ה' ישכון בו. אין פה קרובים ולא מוזכר העם.

אבן עזרא ורמב"ן אכן נמנעים מההסבר המדרשי שהרי אין צורך לכתוב דברים פעמיים. אם משה אומר שה' אמר לו אז נאמין למשה שהדבר נאמר לו גם אם זה לא מופיע במפורש. התורה מקצרת בהרבה דברים. שיטה זו מתרצת את השאלה השנייה אבל לא את הראשונה.

ברצוני להציע גישה אחרת אשר ביכולתה לענות על שתי השאלות: לדעתי הפשט פה הוא שלפנינו דרש.

ה' אמר למשה "ונקדש בכבודי", ולאחר מות שני בני אהרן מפרש משה את דברי ה' בשיטת הדרש כאשר בשיטת הדרש מותר לסובב את המלים ולהבינן בדרך חדשה. כך משה לא ידע מראש על האסון המתקרב – אלא שלאחר האסון הוא נזכר בדברי ה' ועתה הוא מבין שדברי ה' רמזו לעתיד ואף למשמעותו – באופן שמאפשר לו לנחם את אהרן אחיו.

אם פרוש זה נכון, לפנינו לא סתם דרש, אלא הדרש הראשון המתועד, ומי שדרש את הדרש הזה הוא לא אחר מאשר משה רבינו! דבר זה אף רמוז עוד באותו פרק מספר פסוקים לאחר מכן (י טז): ״וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה״… אז עכשיו יש לנו לא רק דרש אלא גם רמז… אולי עלינו פה על סוד…

שיטת הפשט חשובה. היא נזנחה – והיא יקרה לליבי, אך מסתתרים בתורה רבדי עומק נוספים ויש לכל אחד מהם את תפקידיו. ה' לא יאמר לנביא באופן מפורש על אסון שאין ביכולתו למנוע, והנביא יבין רמז לכך רק בדיעבד.