בפרשת בראשית אנו רואים שאדם אוכל מעץ הדעת בניגוד לציווי של ה'. אנחנו גם עדים לאכזבתו של ה' מהתנהגות בני האדם – "וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ" (ו ו).

אבל מצד שני אנו יודעים שה' יודע את העתיד:

כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי נְאֻם ה' … כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן הַשָּׁמַיִם וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב כִּי אִם הִרְוָה אֶת הָאָרֶץ וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ וְלֶחֶם לָאֹכֵל. כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי לֹא יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם כִּי אִם עָשָׂה אֶת אֲשֶׁר חָפַצְתִּי וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו (ישעיהו נה ח-יא)

כולנו מכירים את מאמר חז"ל: "הכל צפוי והרשות נתונה" (אבות ג טו). מאמר זה כולל בתוכו סתירה לוגית המעלה תהיות פילוסופיות. כיצד ייתכן שאצלנו ה' מגיב להתנהגות בני האדם ומחליט לשנות את מה שברא?

ניתן לכאורה להסביר שהרי בסופו של דבר נח ומשפחתו נשארו בחיים, כך שיש לפנינו תהליך שמתקדם לקראת יעד מסוים. זה כמו שאנו מניחים לילדינו ליפול תוך כדי שהוא לומד ללכת. אילו לא השאיר ה' שריד לבני האדם אז השאלה היתה קשה יותר. צורת הכתיבה של הדברים היא לפי העקרון של "דיברה תורה כלשון בני אדם".

אבל תירוץ זה הוא טכני וניתן להתחכם ולשאול מדוע לא יצר ה' את נח מלכתחילה במקום את אדם. אם נתאמץ להמשיך בתירוץ זה ניאלץ להתרחק מפשוטו של מקרא. הרי אנו רואים לכל אורך המקרא כיצד ה' מגיב אל בני האדם. לדוגמה כאשר ה' פונה אל משה בסנה, סירובו של משה מביא את ה' בסופו של דבר לחרון אף. מדוע לכעוס אם "הכל צפוי"? ניתן אולי לתרץ שכעסו של ה' נועד להשפיע על משה אך כאן שוב אנו מתרחקים מפשוטו של מקרא.

ניתן למצוא הסבר פשוט יותר לדברי המשנה בפירושו של ר' עובדיה מברטנורא במסכת אבות שם:

הכל צפוי – כל מה שאדם עושה בחדרי חדרים גלוי לפניו.

קחו רגע להפנים את הפשטות שבהסבר זה. "צפוי" זה הסביל של "צופה". אם אני צופה בך אז אתה "צפוי". "הכל צפוי" = יש מצלמה שמצלמת את הכל. "הרשות נתונה" – המצלמה רק מתעדת. זה די דומה למצלמות אבטחה בחנות שאם נגנוב משהו מהמדף אין סיכוי שאיש אבטחה יקפוץ עלינו. רק כאשר בעל החנות ישים לב לחוסר אז יחפש בזיכרון לראות מה המצלמה תפסה, ויום אחד שוטר ידפוק על דלת ביתנו. בנמשל, בזמן כלשהוא בעתיד נצטרך לתת דין וחשבון על מעשינו.

אם נצטט גם את ההקשר של המאמר נראה שהוא לא מתעסק בפילוסופיה מסובכת:

הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה, וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן. וְהַכֹּל לְפִי רֹב הַמַּעֲשֶׂה.

המאמר הזה מניח את היסודות הפשוטים של שכר ועונש: ה' צופה בכל מעשה בני האדם; לאדם יש חופש בחירה; הכרעת הדין היא לפי רוב המעשים. מאמר בסיסי שכזה אינו אמור לכלול תובנות פילוסופיות עמוקות עם סתירה פנימית. הוא מתחבר להמשך דברי ר' עקיבא שהחנות פתוחה והחנווני מקיף והדין דין אמת.

כאשר חז"ל רוצים לומר "ידע מוקדם" אז הם מתבטאים בשפה ברורה הכוללת פירוט של מה היה ידוע ואיזו פעולה עשה ה' מראש. מספר דוגמאות:

אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו (בבלי מגילה יג:)

גלוי וידוע לפני שאמר והיה העולם שפורענות גדולה עתידה לבא בדורנו ונסתלקו אלו מבינותינו לקיים מה שנאמר "הצדיק אבד ואין איש שם על לב" (ילקוט שמעוני על הנ"ך תפ"ו)

ואפילו:

היה צפוי וגלוי לפני הקדוש ברוך הוא שעתידין ישראל אחר ארבעים יום לעשות העגל (מדרש רבה שמות מא ג)

מציטוטים אלה של דברי חז"ל אנו רואים שבכל זאת לדעתם ה' יודע את העתיד. אך יש לשים לב שהם מציגים מספר מקומות ספציפיים ולא אמירה גורפת שהכל ידוע מראש. ה' מסוגל לתכנן מהלכים מורכבים בתוך מערכות אקראיות. אך בפשטות ה' לא "יודע מראש" במה יבחר האדם הפרטי. איך זה מסתדר מבחינה אמונית שהרי ה' הוא "כל יכול" ואף נמצא מחוץ לזמן? זה כמו שיש לך סרט מוקלט: אתה יכול להריץ קדימה ולדעת את העתיד אבל אתה מעדיף להיות במתח ולראות מה הגיבור יעשה: ה' בחר בבריאת העולם "להיכנס לתוך הזמן". זוהי הגבלה שהטיל ה' על עצמו במסגרת בריאת העולם מתוך בחירה שלו.

ע"פ משך חכמה (גם מלבי"ם, רמב"ן ומהר"ל), מתן בחירה חופשית לאדם היא "חלק אלוק ממעל" או בלשון התורה: "בְּצֶלֶם אֱלֹקִים" (א כז). לדעתי חופש הבחירה של האדם הוא נדבך נוסף של צימצום ה'. כחלק מאופן פעולת העולם, ובהתאם לרצונו של ה' – בחירת האדם אינה ידועה מראש וה' צריך להגיב לה בתוך הזמן. ה' בחר "להיות מופתע" מבחירותיו של האדם. זהו חלק מהטבע שקבע ה' בעולמו. ה' יכול לבטל את צמצומו ולראות לעתיד, וכן ליטול את היכולת הזו ואז כבר אין "הרשות הנתונה" – לדוגמה אצל פרעה. זה בדיוק מראה שה' הוא עדיין "כל יכול".

זאת המשמעות של "לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם" שהובא לעיל. ההסבר שמופיע בצמוד למלים אלה הוא: כמו שהגשם בטוח ירווה את הארץ ואת הצמחים כך דברי ה' (פעולותיו) בטוח יבצעו את התכלית שלהם. כלומר, ביכולתו של ה' לעקוף את הכלל לפיו הוא אינו יודע מראש את העתיד, ולבצע פעולה באופן שהוא יודע מראש שהוא יקבל את התוצאה הרצויה. אך כאן שוב אין אמירה גורפת והדבר מצטמצם לפעמים שבהם ה' מתגלה בעולם בדיבור או במעשה החורג מהטבע הרגיל.

בבריאת העולם ניתנה בידינו מתנה עצומה. ניחנו ביכולת מחשבה, ביכולת להבחין בין טוב לרע, וביכולת אמיתית לבחור באופן חופשי. אלו תכונות אלוקיות. עלינו לדעת לנצל את יכולותינו המיוחדות ולבחור בטוב ולא ברע.