הפסוקים הפותחים את פרשתנו מעלות מספר שאלות:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל משֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת משֶׁה

יש כאן בבירור הוראות מיוחדות לאהרן, אך חסר כאן פועל של ציווי כגון העלה, הדלק, האר או עשה.

האם להעלות פירושו להדליק? מדוע יש פירוט מיוחד של אופן הדלקת הנרות כאשר לדוגמה אין לנו מושג לגבי אופן אפיית לחם התמיד או הכוון ממנו מקריבים את הקטורת על מזבח הקטורת?

מדוע יש צורך לציין ולהדגיש שאהרן ביצע את הדברים כפי שצווה – תוך חזרה נוספת על פרטי ההוראות שקיבל? האם מסתתרת בהוראות איזו פעולה מסובכת או קשה לביצוע?

הקדמה קצרה לגבי הנרות של פעם: לפני המצאת נרות השעווה היו מדליקים פתילה בתוך כוסית שבתוכה שמן. אל תחשבו על כוסית מפלסטיק או מזכוכית אלא מחרס או ממתכת, בדומה לנר נשמה מפח. הדרך הפשוטה ביותר להדליק בשמן פתילה היא להציף את הפתילה על גבי השמן. הבעיה היא שהפתילה נמצאת בתוך הכלי (ובנוסף פני השמן יורדים עם הזמן) וכך האור של הנר מתבזבז שכן כל האור מופנה כלפי מעלה ויכול להיות שימושי רק במקום עם תקרה – בתנאי שהיא גם נמוכה ומסוידת בצבע לבן. נסו להשתמש בנר נשמה לקריאה (לאחר שבער מספר שעות והלהבה נמצאת בתוך הכלי). על מנת להאיר הצידה פיתחו כלי מיוחד עם אזור מיועד לפתילה. אם דואגים שהפתילה תהיה כל הזמן במקומה אז אפשר למשל לקרוא לאור הנר.

האם פרוש המילה "העלאה" – "הדלקה"?  נשווה לפעולות אחרות במשכן:

וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן … וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם … וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה … וַיַּעַל הַנֵּרֹת … וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב … וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים … וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם … וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה (שמות ל כב-כט)

אנו רואים שאת לחם הפנים עורכים, את הקטורת מקטירים, ואת העולה מעלים על המזבח. כך גם את הנרות – מעלים. זהו תאור הפעולה המתבצעת במנורה שבמסגרתה מדליקים את הנרות. זה לא שהמילה "העלאה" פירושה "הדלקה".

אבל יש משמעות מיוחדת בכך שלהדלקת הנרות קוראים "העלאה" ולא למשל "הארה" או "הדלקה". העלאה גם מתוארת בקרבן העולה כפי שראינו לעיל. קרבן חגיגה לא מעלים וגם לא קרבן חטאת. בקרבן עולה יש מעלה מיוחדת שכולו עולה כליל לה'. אף חלק מהקרבן אינו נאכל ע"י אדם.

צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד (ויקרא כד ב)

יש הבדל חשוב בין הנרות לקרבן עולה. בקרבן עולה, האש היא אמצעי בלבד לצורך העלאת הקרבן – ממנו אסור ליהנות. בנרות המצב הפוך: השמן הוא אמצעי כדי להעלות את האור. לעומת קרבן בו מעלים בהמה – הפעולה שמתבצעת במנורה איננה הפעלה של מקור אור – אלא העלאה של אור לגבוה. אם נמשיך את ההקבלה נראה שכמו שבקרבן אסור לאדם לאכול מהקרבן – הרי שבמנורה אסור לאדם ליהנות מהשלהבת עצמה – מהאור שהמנורה מפיקה.

כאשר אנו מברכים "בורא מאורי האש" המנהג הוא לבדוק את הציפורניים לאור נר ההבדלה. זהו השימוש הבסיסי ביותר באור הנר. אהרן צריך להיזהר לא להשתמש באור של המנורה לאף צורך פרטי. לשם כך היה יכול להועיל לו אילו הפתילות היו בתוך כוסיות המנורה וכך אור הנרות היה מאיר רק כלפי מעלה. התקרה הגבוהה והכהה במשכן לא היתה מחזירה יותר מידי מאור הנרות, והמשכן היה די אפל.

כאן מגיע הציווי המיוחד לאהרן. על אור הנרות להאיר את השטח במשכן שנמצא מול פני המנורה. כמובן שאהרן אינו נדרש לבצע שינו במנורה – כבר בציווי על בניית המנורה היה פירוט של כוון ההארה:

וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר … וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ (שמות לז לא,לז)

על המנורה להאיר את פנים המשכן כפי שהיינו מאירים את פנים ביתנו באופן שהאור של מהמנורה הוא שימושי יותר. אין לפנינו פירוט של צורת כלי הקיבול ואופן הנחת הפתילה, אולם ברור שבאופן זה אהרן יוצר לעצמו בעיה ומגדיל את המבחן של שמירה על ריכוז על מנת שלא ישתמש באור הנרות בשום דרך לצרכיו הפרטיים.

במילים אחרות, לא רק שאהרן נדרש להיזהר מלהשתמש באור המנורה – הוא אף נדרש לדאוג לכך שהארת המנורה תגדיל את הקושי שבהימנעות זו. אין ספק שיש לציין במיוחד שאהרן מילא גם את הדרישה הזו על הצד הטוב ביותר.

זאת כנראה הסיבה לאי-הימצאותה של פעולת ציווי מפורשת בפסוקים אלה. כאשר מבקשים מאדם לבצע פעולה שתדרוש ממנו מאמץ מיוחד – מצד הנימוס יש לבקש בעדינות תוך התחשבות בכך שהאדם צריך לעכל את המשמעות של הבקשה.