הרבה מפרשים ניסו להסביר מה הם שלושת המשימות המוצבים כתנאי לרשימת הברכות – המופיעים בפתיחת הפרשה, שנראים כחזרה משולשת על אותו הדבר:

אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם (כו ג)

רש"י מביא את הספרא שם מוסבר שלא יכול להיות ששלוש המלים הראשונות מדברות על שמירת מצוות שהרי מייד לאחר מכן כתוב "ואת מצוותי תשמרו". לכן הכוונה היא שנהיה עמלים בתורה. מפרשים רבים מביאים אף הם את דברי הספרא (בעל הטורים, כלי יקר, אור החיים ועוד). היכן מופיע בתורה הציווי להיות עמלים בתורה, שבנוגע אליו ניתן כעת להבטיח ברכות בתמורה להקפדה עליו – וכמובן גם לאיים בעונשים מחרידים על הזנחתו?

אבן עזרא נותן הסבר אחר. הוא אמנם אינו שואל את השאלה במפורש, אך הוא פותח דבריו במלים "מצוה ללמוד וללמד ולעשות" ואני מסיק שבכך הוא מסביר את שלושת הדרישות. מדוע הליכה היא ללמוד ומדוע שמירה היא ללמד?

ספורנו מסביר שחוקות הם גזרות המלך, ואילו השמירה במצוות היא ההקפדה על אופן קיום המצוות – וזה מגיע על ידי הלימוד. אז למה לא כתוב "ולמדתם אותם" כמו בפרשיית שמע?

אני מעדיף לפרש כפי שפירשתי את המבנה של עשרת הדברות. לדעתי הדרישה של שמירת המצוות מופיעה תוך חלוקה למחשבה, דיבור ומעשה:

מחשבה – ההליכה בחוקות ה' היא היסודות האמוניים שבתורה ואכן רואים בספר בראשית כאשר עדיין לא היו מצוות מעשיות אלא אמונה בלבד: "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹקִים" (בראשית ה כב), "אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו ט), ועל אברהם – "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז א). גם חז"ל אומרים על "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו" (דברים כח ט) שההליכה בדרכי ה' היא ללמוד ממידותיו.

דיבור – במאמר "זכור ושמור בדיבור אחד" אני מסביר ששמירה וזכירה חד הם בהתבסס על הפסוק: "וַיְקַנְאוּ בוֹ אֶחָיו וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (בראשית לז יא) וש-"זכור" מלשון להזכיר בדיבור. אפשר לראות שממש בכל מקום בתורה שיש התייחסות לפיו של האדם – באותו פסוק מופיעים הזכרון / השמירה:

וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת ה' בְּפִיךָ (שמות יג ט)
וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ (שמות כג יג)
מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַה' אֱלֹקֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ (דברים כג כד)
כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ (מלאכי ב ז)

מעשה – עשיית המצוות היא כמובן המעשה.

חלוקה דומה מופיעה בעוד מקומות:

אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם (יח ד)
כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ (דברים ל יד)

אני ממליץ גם לקרוא את המאמר ובו תדבקון.