בפרשתנו פונה אהרן אל משה בבקשה שימחל לו ולמרים ויציל אותה מצרעתה. בעקבות דבריו פונה משה אל ה' בתפילה הקצרה בהיסטוריה, בת 11 אותיות בלבד. הפסוק הראשון בדבריו של אהרן מובן, אך הפסוק השני מוזר וסתום:

וְהֶעָנָן סָר מֵעַל הָאֹהֶל וְהִנֵּה מִרְיָם מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל מִרְיָם וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה בִּי אֲדֹנִי אַל נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל ה' לֵאמֹר אֵל נָא רְפָא נָא לָהּ

המפרשים חלוקים בדעתם אפילו אל מי מתייחס הפסוק – האם "תהי" בגוף שלישי נקבה ומתייחס למרים (רש"י, אבן עזרא ואחרים) – או בגוף שני זכר ומתייחס למשה (ספורנו, רשב"ם ואחרים). ישנם הסברים שונים מה הקשר ללידה, מהו כאן הבשר שנאכל, איך הכל מתחבר למשפט הגיוני ומדוע תגובת משה היא פנייה אל ה' בתפילה לרפואתה של מרים.

הסבר שנשמע כמו מדרש נראה לי מתקרב לפשט והוא הסברו של רבינו בחיי: אמר אהרן למשה איני יכול לראות את הנגע לפי שאני קרוב וכהן קרוב פסול לראות את הנגע ואין כהן אחר בעולם, ולפיכך אם אי אתה מתפלל עליה אין לה תקנה ותעמוד בצרעתה ולא תתרפא לעולם.

הסבר זה מתקשר יפה לפסוק הקודם לדברי אהרן בו רואים בבירור שפנייתו של אהרן הכהן אל מרים מגדירה מייד את מצבה ההלכתי כמצורעת, וזאת בנוסף להבחנה האיכותית שהיא "מצורעת כשלג".

פסוק זה מזכיר אמירה הלכתית אחרת של אהרן לאחר מותם של נדב ואביהוא. ההלכה היא שאונן (מי שקרוב שהוא חייב באבלות עליו מוטל מת לפניו) אסור באכילת קדשים. משה שואל מדוע לא אכלו את הבשר. אהרן אינו יכול להפנות לשולחן ערוך, או להשתמש בכללי הלכה "ידועים". ההלכה בשלב זה נקבעת על ידי ההגיון והרגש:

וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי ה' וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה'? (ויקרא י יט)

גם אצלנו אהרן לא יכול לצטט כללים הלכתיים. אהרן צריך להסביר לראשונה מדוע כהן פסול מלראות את נגעי אחיו. הסיבה היא שבגלל שהם יצאו מרחם אחד – הרי הם כבשר אחד, ומובן שאדם אינו יכול לראות נגעי עצמו.

יש להקדים כלל נוסף. כאשר אדם אומר משהו רע שעלול לקרות לו עצמו הוא משנה לגוף שלישי. זה כמו לשון סגי-נהור. שתי דוגמאות:

וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָשֵׁב אֶת הָאִישׁ וְיָשֹׁב אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם וְלֹא יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יִהְיֶה לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם (שמואל א כט ד) – שרי פלישתים אינם מוכנים שדוד יצטרף למלחמתם שהרי ישמח לרצות את אדונו שאול בראשיהם.

אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה (טז יד) – והכוונה – האם את עינינו תנקר?

נפרש כל חלק, ולאחר מכן נחבר הכל ביחד:

אל נא תהי – מרים
כמת – טמאה כמת כלומר לעד
בצאתו – בגלל צאתו (של המת, מרים) – ב הסיבה
חצי – שני האחים כל אחד כחצי משלם
בשרו – בשרי שלי (של אהרן, עם הטייה לגוף שלישי בגלל איזכור איכול הבשר)
מרחם אמו – שלי (של אהרן, הטייה לגוף שלישי נמשך בעקבות 'בשרי')
(בדומה במקצת לרש"י שפירש – היה לו לומר אימנו, בשרנו אלא ששינה)
ויאכל – נאכל (עתיד עם ו ההיפוך זה עבר)

אם נחבר את הכל למשפט בעברית המדוברת כיום:

אל נא תהיה מרים טמאה לעד כגופה מתה אשר בגלל צאתה מרחם אמי אנחנו כבשר אחד, צרעתה היא כאילו נאכל חצי בשרי ועל כן לא אוכל לטפל בטהרתה.

בעקבות כך מתחנן משה לרפא את מרים, ואכן תגובת ה' היא שמרים מייד נרפאת. אלא שמייד מוסיף ה' שלא ייתכן שמרים תצא נקייה לחלוטין, וכך ה' קובע במפורש שמרים תוכל לצאת מהסגר בעוד שבוע ללא כהן שיטהר אותה.