למה יש איסור ריבית? הרי באופן כללי אין התורה מגבילה את השוק ואין כל בעיה לקנות בזול ולמכור ביוקר – בהתאם להשפעתם של היצע וביקוש. למה שלא תאפשר התורה לשוק הבנקאי להתנהל גם כן בהתאם להיצע וביקוש? מי שמעוניין בהלוואה ומוכן לשלם עבור כסף ביד עכשיו – שישלם.
שאלה נוספת: נניח שנקבל הסבר מדוע ריבית היא דבר שלילי, הרי כיום כל הבנקים עוקפים את הדין בעזרת "היתר עיסקה" ואז ניתן להעלות שלל טיעונים על חוסר הרלוונטיות של התורה או לחילופין על עקמומיות דרכם של המתיימרים ללכת בדרכיה.
אפילו אם נמצא הסבר כיצד "היתר העסקה" הוא שילוב ראוי בין דין תורה לכלכלה העכשוית, נשאל שאלה קשה יותר: מדוע איסור ריבית תקף רק לגבי "אחיך"? אם הריבית היא דבר שלילי שמקלקל את המידות, אז מפתיע למצוא שיש ממש צווי לקחת ריבית מן הנכרים:
"לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ. לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ" (כג כ-כא).
האפלייה בדינים בין ישראל לגויים הוסיפה שמן למדורת האנטישמיות והיא קיימת גם בהלכות נזיקין ומסחר. למשל אחריות בעל השור לנזק תקפה רק כאשר נגח בשור של ישראל מאחר שכתוב "וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ" (שמות כא לה). אם מוכר הוסיף יותר מששית למחיר, הקונה יכול לבטל את המקח מדין אונאה רק כאשר הקונה הוא ישראל שכן נאמר "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" (ויקרא כה יז).
התשובה נעוצה בכך שהשואל היה מגמתי. הרי ניתן למצוא דינים רבים המפלים בין ישראל לגויים – דינים שבהם לא יעלה על הדעת לכלול את הגויים. מדובר בדינים שהם לפנים משורת הדין באופן מובהק, והגוים לא יעלו על דעתם לאמץ אותם. הנה רשימה מתוך פרשת ראה ומתוך פרשתנו:
- שמיטת חובות בשנת שמיטה: "אֶת הַנָּכְרִי תִּגֹּשׂ וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ" (טו ג).
- צדקה: "כִּי יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בְּאַרְצְךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת יָדְךָ מֵאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן" (טו ז).
- שחרור עבד עברי, ועוד עם מענק: "כִּי יִמָּכֵר לְךָ אָחִיךָ הָעִבְרִי אוֹ הָעִבְרִיָּה וַעֲבָדְךָ שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת תְּשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ. וְכִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ רֵיקָם" (טו יב-יג).
- השבת אבידה: "לֹא תִרְאֶה אֶת שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת שֵׂיוֹ נִדָּחִים וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם לְאָחִיךָ" (כב א).
- שירותי דרך: "לֹא תִרְאֶה אֶת חֲמוֹר אָחִיךָ אוֹ שׁוֹרוֹ נֹפְלִים בַּדֶּרֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ מֵהֶם הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ" (כב ד).
- נימוסים והליכות במשכונות: "כִּי תַשֶּׁה בְרֵעֲךָ מַשַּׁאת מְאוּמָה לֹא תָבֹא אֶל בֵּיתוֹ לַעֲבֹט עֲבֹטוֹ. בַּחוּץ תַּעֲמֹד וְהָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה נֹשֶׁה בוֹ יוֹצִיא אֵלֶיךָ אֶת הָעֲבוֹט הַחוּצָה. וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הָעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ" (כד י-יג).
- החמרה בדיני הלנת שכר: "לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ" (כד יד-טו).
התשובה עבור הגוי המקשה על האפלייה היא שיש לנו דינים מיוחדים שהם לפנים משורת הדין באופן מיוחד עבור אחינו בית ישראל. כמו שבחוקות הגוים לא מתקיימים שמיטת חובות, השבת אבידה ומענק לעבד, כך גם בחוקות הגוים לא קיים דין אונאה שכן המוכר והקונה הסכימו על מחיר. לגבי נזקי שור כתב המהר"ל (באר הגולה, ז): "דבר זה שישמור בהמתו שלא תזיק לאחר – הוא דבר חידוש בתורה, כי לפי הדעת והסברה על הניזק לשמור עצמו מן ההיזק". הרמב"ם גם כתב דברים דומים (נזקי ממון ח, ה): "לפי שאין העכו"ם מחייבים את האדם על בהמתו שהזיקה". עלינו לקבל את דעתם שהרי הוגים אלו חיו בסביבה בה נעו בהמות בדרכים והיכרותם עם החוקים שהיו קיימים בזמנם דומה להיכרותנו עם חוקי חלוקת האחריות בין נהגים להולכי רגל בכבישים בימינו.
עתה נוכל לחזור לדין ריבית. עצם האפלייה שבדין התורה בין גביית ריבית מישראל לגביית ריבית מהנוכרי מאפשרת לנו להבין שמהות איסור ריבית איננו בגלל שהריבית מהווה שחיתות מוסרית. כשם שניתן להרוויח ממסחר כך אין פסול מעשיית רווח על ידי ריבית. אלא שכמו שהתורה מחייבת אותנו לשמוט חובות של אחינו העניים בשנת השמיטה כך היא אוסרת עלינו לגבות ריבית כאשר אנו פותחים את לבבנו ונותנים הלוואה לאדם עני. איסור ריבית נכנס בגדר של מצוות לפנים משורת הדין – דינים מיוחדים במסגרת "צדקה וחסד" שנועדו להקל על אחינו האביון.
ניתן לראות שדין זה קשור במיוחד לעניים בשני המקומות האחרים בהם האיסור מופיע:
וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ … אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית (ויקרא כה לה-לו)
אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ … לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שמות כב כד)
אז מדוע בפרשתנו אין הבחנה בין מתן הלוואה לעני הזקוק לכסף על מנת לגמור את החודש – לבין המשקיע המעוניין בהלוואה בנקאית שתאפשר לו להקים קניון חדש בישראל?
הדינים המובאים בפרשתנו אינם לצורך חזרה על מצוות שנאמרו בעבר, אלא הם חלק מתורת ארץ ישראל: מצוות המורות לנו כיצד לקיים מדינה על פי התורה. מחדשת לנו מצווה זו שהדאגה לחלש ומניעת פערים חברתיים הם כה חשובים שעלינו לסובב את כל המערכת הכלכלית והבנקאית סביב עקרונות אלו. כן: עלינו לנהל מדיניות כלכלית המבוססת על הרעיון שאין דבר כזה הלוואה בריבית. הבעיה בריבית היא שזוהי השקעה שרווחיה ללא סיכון. הדבר גורם לנתק בין הבנק לבין החברה. תחשבו למשל על מצב שבו יש בצורת, אך ישנם אנשים שהדבר אינו מטריד אותם שכן רווחיהם מובטחים בכל מקרה. אין מקרה קיצוני מזה של מעמדות חברתיות.
האם ניתן בפועל לנהל כך מדינה? ממה ירוויחו הבנקים? אם לא ניתן להרוויח מהלוואה אז למה שהבנק ייתן הלוואה בכלל?
ראשית, ממה מרוויחים הבנקים. הייעוד הראשון של הבנק הוא לשמור על כסף שהופקד בידיהם. אין שום בעיה שהבנק יגבה עמלה תמורת עבודה זו, וכן תמורת פעולות אחרות כגון העברת כספים, המרת כספים וכדומה. הבנק יכול להשתמש בכסף שהופקד אצלו ולהשקיעו במניות שם הרווחים אינם מריבית אלא מעליית ערך חברות הנסחרות בבורסה. כמו כן בכל הנוגע למדיניות חוץ אין בעיה ברווח מריבית. הדאגה לחברה היא במסגרת הקהילה ולא במסגרת כלל עולמית.
אז איך יוכל למשל קבלן לבנות בנין או מרכז מסחרי? התשובה היא שהוא יצטרך שיהיה כדאי לבנק לתת לו את הכסף במקום להשקיע את הכסף במניות למשל. הוא יציע לבנק להיות שותף שלו ברווחים. הבנק יצטרך כמובן לבדוק היטב שהקבלן יודע מה הוא עושה כך שרמת הסיכון של כספו הוא סביר. כך יוצא שגם הבנק מסתכן והוא נעשה חלק מהעם בהשקעה ובמאמץ להצליח. הבנק בכלל לא ילווה את הכסף אלא ישקיע אותו.
איך יוכל אדם מן השורה לקבל כסף מהבנק לקניית דירה? כאן אני מציע תחליף למשכנתא, ושוב צריך שהדבר ישתלם לבנק. מה מרוויח הקונה מהעסקה? קורת גג מעל ראשו עכשיו במקום עוד 20 שנה. – אבל הוא יכול לשכור דירה? כאן תהיה לו דירה בבעלותו בעוד 20 שנה. כלומר במקום לשלם שכירות לאדם זר, כאן הכסף מושקע לרכישת הדירה. אז הפתרון הוא שגם הבנק ירוויח מזה שהכסף אינו הולך לאדם זר. הפתרון הוא כך: הקונה והבנק קונים את הדירה בשותפות. במשך 20 שנה הבעלות עוברת באופן הדרגתי מהבנק לקונה. הקונה משלם שכר דירה מוסכם מראש לבנק לפי החלק היחסי של הבעלות של הבנק על דירתו. במקום הלוואה מדובר הפעם בשותפות ובדמי שכירות.
ניתן ליישם שילוב של שני הפתרונות לעיל גם במקום הלוואה לצורך קניית רכב, הקמת עסק וכדומה. היכן יישום הפתרונות האלו בעייתי? הלוואה בשביל לקבל כסף ביד, מה שנקרא "הלוואה לכל מטרה". במקרה זה יכול הלווה לבקש הלוואה ללא ריבית, ואם הכסף נדרש לצורך כזה שמגדיר את הלווה כאדם עני, כגון ניתוח דחוף או אירגון חתונה גדולה, אז יהיה לו קל יותר לקבל אישור לבקשתו.
ניתן להמשיך לחלום על עולם ללא ריבית. לחילופין ניתן להביט סביב. כבר הזכרתי שהבנקים בישראל פועלים על פי עקרון הלכתי שנקרא "היתר עיסקה". מבלי להיכנס ליותר מידי פרטים, "היתר עיסקה" הופך כל הלוואה שנותן הבנק לשותפות ברווחים המתקבלים מן השימוש שנעשה בכסף. האם "היתר עיסקה" באמת מקרב אותנו לחזון של התורה בדבר כלכלה ללא ריבית? מפתיע לראות שאכן כן. המצב כיום הוא שעני הזקוק להלוואה פונה לאחד מאלפי גמ"חים הנמצאים בכל קהילה ובכל בית כנסת ומקבל הלוואה ללא ריבית. אף גמ"ח אינו מפעיל היתר עיסקה. הגמ"ח פועל לפי עקרון אחר מן הבנק: כאן האינטרס לתת הלוואה נובע מטוב לב ומן הרצון לעשות חסד בהתאם לצווי בתורה. לעומת זאת המשקיע וכן המעוניין לקנות דירה יפנה לבנק ויקבל הלוואה או משכנתא במסגרת "היתר עיסקה".
נכון לכתיבת שורות אלה הריבית במשק נמוכה ביותר ונמצאת במצב זה כבר למעלה מ-10 שנים. לא שמענו על מיתון או בעיה כלכלית אחרת לאורך תקופה זו. הכלכלה אינה זקוקה לריבית כדי להתקדם, ומספיק לה שוק מניות בריא, שוק נדל"ן תקין ושוק עבודה נמרץ. לדעה מקצועית התומכת בגישה זו ניתן לעיין במאמר של שני כלכלנים בכירים בבנק הפדראלי של מינאפוליס משנת 1999 שכותרתו: "Zero Nominal Interest Rates: Why They’re Good and How to Get Them".
אנו רואים שהפתרון של החכמים בענין "היתר עיסקה" לא סתם עוקף את האיסור אלא הוא מביא אותנו די קרוב למצב האידיאלי אליו התכוונה התורה. את ההבנה הזאת נוכל ליישם לגבי מקומות אחרים בהם מצאו חכמים פתרונות "עוקפי הלכה". הפרוזבול לא נועד לבטל את שמיטת ההלוואה שניתנה לאדם עני, אלא לאפשר משכנתאות והלוואות ארוכות טווח. מכירת החמץ לא נועדה לאפשר לי לשמור פיתות בפריזר אלא לאפשר לי לא לזרוק את סט הכלים שקשה להכשיר לפסח, וכן לאפשר למפעל פסטה בבעלות יהודית להתקיים. עלינו להיות פתוחים לפתרונות נוספים של חכמי ימינו שמטרתם למשל לאפשר שמירת שמיטה מבלי לפנות ליבול נוכרי, וכן לחידושים הלכה-טכניים המאפשרים למשל שמירת שבת בבתי חולים.