השתלשלות המאורעות בפרשיית המן לא הגיונית. ה' לא אמר למשה להסביר לבני ישראל לגבי יום שישי, אלא הוא רק אמר לו מה עתיד לקרות. אז איך בכל זאת ליקטו "לחם משנה" ביום שישי? למה באו נשיאי העדה אל משה על מנת כביכול להלשין על אלו שליקטו מנה כפולה? להלן הפסוקים הרלוונטיים:

(טז ד-ה):

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ לְמַעַן אֲנַסֶּנּוּ הֲיֵלֵךְ בְּתוֹרָתִי אִם לֹא. וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ אֵת אֲשֶׁר יָבִיאוּ וְהָיָה מִשְׁנֶה עַל אֲשֶׁר יִלְקְטוּ יוֹם יוֹם

(טז טז-כה):

זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. וַיַּעֲשׂוּ כֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּלְקְטוּ הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט. וַיָּמֹדּוּ בָעֹמֶר וְלֹא הֶעְדִּיף הַמַּרְבֶּה וְהַמַּמְעִיט לֹא הֶחְסִיר אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ לָקָטוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם אִישׁ אַל יוֹתֵר מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה וַיּוֹתִרוּ אֲנָשִׁים מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וַיָּרֻם תּוֹלָעִים וַיִּבְאַשׁ וַיִּקְצֹף עֲלֵהֶם מֹשֶׁה. וַיִּלְקְטוּ אֹתוֹ בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אִישׁ כְּפִי אָכְלוֹ וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס. וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד וַיָּבֹאוּ כָּל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה וַיַּגִּידוּ לְמֹשֶׁה. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ עַד הַבֹּקֶר כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה וְלֹא הִבְאִישׁ וְרִמָּה לֹא הָיְתָה בּוֹ

התורה היא ספר חינוך, והדבר בולט ביותר בפרשה שלנו, כאשר עם ישראל מתחיל את סידרת החינוך המכינה אותו למתן תורה. שיטת החינוך של ה' היא למידה מאירועים. כל ארוע שאנו נתקלים בו הוא משל ועלינו ללמוד ממנו. זאת הסיבה לכך שההסבר לדברים מגיע רק לאחר מעשה ולא מראש.

איסוף המן מלמד את בני ישראל שלושה מסרים. המסר הראשון הוא השבת: מקור שמה של השבת הוא משביתת המן. השבת מופיעה לראשונה בתורה בשם זה בפרשיית המן:

"רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (שמות טז כט)

במשך 40 שנה יום השבת היה שונה משאר ימי השבוע בכך שהמן שבת בו. השבת מאחדת בתוכה 'בין אדם למקום' ו-'בין אדם לחבירו' – מצד אחד הכרה בכך שה' ברא את העולם, ומצד שני הדאגה ליום מנוחה לכולם, כולל גרים, עבדים ובהמות.

המסר השני הוא הביטחון בה'. כל אדם מישראל הולך לישון עם מזווה ריק. מדובר במועקה הקשה ביותר של האדם הנוגעת בשורשי התרבות האנושית. השאלה שבגללה התחלנו לעבד את האדמה ולביית בהמות: במה נאכיל מחר את ילדינו? בני ישראל היו צריכים להתרגל למצב ממש לא אנושי – להשליך יהבם על ה' ולבטוח בכך שבבוקר יירד מן מן השמים ויהיה במה להאכיל את המשפחה.

השיעור השלישי מעט חמקמק.

בפסוק יז רואים שאחד הנסים שהיה במן הוא שלא משנה כמה אספת – באורח פלא הכמות היתה בדיוק עומר (רש"י, יז). לקח לבני ישראל עד יום חמישי להתרגל לא להתאמץ באיסוף ובמדידה שכן הכמות הסתדרה מעצמה. פתאום ביום שישי הכמות שנאספה הסתדרה באורח פלא על שני עומרים (רש"י כב!). אנשים לא ידעו מה לעשות. משה כבר כעס פעם אחת (פסוק יט) ומתוך חשש להכעיסו שוב – פנו האנשים לנשיאי העדה. כשהבינו נשיאי העדה שמדובר בתופעה נפוצה (שודאי קרתה גם להם עצמם) הם פנו בעדינות למשה ושאלו אותו מה לעשות ומה ההסבר.

למעשה הסבר זה כתוב במפורש בפסוק ה' שהובא לעיל. ה' אמר למשה שביום שישי אחרי שיאספו את המן יראו שיש להם מנה כפולה, ולא היה צריך להגיד לעם לאסוף מנה כפולה שכן דבר זה קרה מאליו.

המסר הנוסף, המיוחד של איסוף המן בכלל הוא השוויון לפני ה'. בזמן מסע בני ישראל במדבר לא היו מעמדות בעם: לא היה אדם עשיר עם הרבה אוכל בביתו, ולא היה אדם עני שחסר לו אוכל. לכולם היה בדיוק עומר אחד לכל יום.

עם הכניסה לארץ המסר של המן עבר לספירת העומר וכך הוא ממשיך ללוות אותנו. אני מפנה אתכם לקרוא את המאמר לפרשת אמור לפתרון חידת "ממחרת השבת".

שיטת העברת המסרים של ה' אלינו ממשיכה גם היום. ה' מלמד אותנו על ידי הקורות אותנו. כאשר קורה לנו ארוע עלינו לתהות מהו המסר שעלינו ללמוד מהאירוע, מה ה' מנסה ללמד אותנו. מאחר שאין לנו נביא, עלינו להאמין שהמסר אינו מוסתר, ואם נתמקד מספיק נוכל להבין אותו בעצמנו.