אני רואה כשל לוגי בהסקת המסקנות של פרעה (מא לז-לט):

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי פַרְעֹה וּבְעֵינֵי כָּל עֲבָדָיו. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל עֲבָדָיו הֲנִמְצָא כָזֶה אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹקִים בּוֹ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹקִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ

הרי יוסף הדגיש בפני פרעה שאין בו שום חכמה מיוחדת אלא ה' מוסר דרכו את פתרון החלום. מדוע מתעקש פרעה שיוסף הוא נבון וחכם ואף מטיל עליו את המשימה של הוצאה לפועל של תוכנית ההצלה המורכבת?

אני חושב שאני רואה כאן תבונה פוליטית.

בהסתמך על פתרונו של יוסף הולכים כעת להפוך את כל ארץ מצרים למחסן תבואה ענקי. אנשים יצטרכו לא רק לשבור את הראש היכן לאגור תבואה כה רבה, אלא גם לפתח יכולת מיוחדת לשימור של התבואה לאורך תקופה של שבע שנים ויותר. תחשבו גם על הביורוקרטיה שתידרש. מדובר על השקעה כספית גדולה למדי.

אבל רק בסוף שבע שנים יתברר האם פתרון החלום שהציע יוסף הוא פתרון נכון. רק בשנה השמינית תגיע, אולי, שנת רעב ראשונה, ורק בשנה שלאחריה יתברר האם באמת אין מדובר בשנה מקרית אלא ברצף של יותר משנה.

פרעה אינו רוצה לסכן כך את מעמדו ואולי להצטייר כהוזה שלקח את כל עמו להרפתקה מיותרת על סמך חלום, שעלולה להשאיר את ארץ מצרים עם מלאי אדיר של תבואה ישנה שאין לה כל דורש.

פרעה מטיל את הסיכון על יוסף. הדבר גם הוגן, שכן אם יתברר לבסוף שפתרונו של יוסף לא התממש, הרי שהגיוני הוא שייקח יוסף עליו את האחריות למחדל, יירד מגדולתו ויישכח מן ההיסטוריה.

אנו רואים הרבה פעמים בתנ״ך שמנהיג מתבקש לפעול מתוך אמונה בה׳ ובניגוד להגיון פוליטי. מקרים אלה מעלים את החשד שה׳ לא מתעסק בפוליטיקה. מהמקרה של יוסף נלמד שכאשר ה׳ מעוניין להעלות אדם לגדולה אז ה׳ בהחלט יודע לנווט גם את הפוליטיקה לכוון הנכון. ייתכן שיהיו שיטענו שהתובנה הזאת פשוטה, אבל תחשבו על כך שהעיסוק בפוליטיקה ממש רדוד ומאלץ את העוסקים בו לסטות מן האמת. אולי מסקנה אחרת שמתבקשת כאן היא שפוליטיקה היא עיסוק לגיטימי גם אם יש בו מורכבות.