לקראת חזרתו של יעקב לארצו הוא מבקש מלבן ששכרו יהיה כל עז שאינו שחור אלא נקוד וטלוא בכתמי לבן וכל כבש שאינו לבן אלא חום. ואז כתוב שלבן עושה כך: "וַיָּסַר בַּיּוֹם הַהוּא אֶת הַתְּיָשִׁים הָעֲקֻדִּים וְהַטְּלֻאִים וְאֵת כָּל הָעִזִּים הַנְּקֻדּוֹת וְהַטְּלֻאֹת כֹּל אֲשֶׁר לָבָן בּוֹ וְכָל חוּם בַּכְּשָׂבִים וַיִּתֵּן בְּיַד בָּנָיו. וַיָּשֶׂם דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בֵּינוֹ וּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רֹעֶה אֶת צֹאן לָבָן הַנּוֹתָרֹת" (ל לה-לו). מדוע לבן מוסר את המגיע ליעקב בידי בניו? בהמשך יעקב מפעיל טריקים על מנת להגדיל את שכרו מתוך צאן לבן: כיצד פעלו שיטות אלה? אם יש ליעקב טריקים יעילים, מדוע מהתל יעקב בנשותיו ומסביר שה' הוא הגורם להרבות את שכרו? יעקב הופך את הדברים ואומר להן: "וַאֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי וְהֶחֱלִף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי עֲשֶׂרֶת מֹנִים" (לא ז) – אל איזה ארוע מתייחס יעקב? יעקב ממשיך ומתאר להן חלום: "וַיֹּאמֶר אֵלַי מַלְאַךְ הָאֱלֹקִים בַּחֲלוֹם יַעֲקֹב וָאֹמַר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה כָּל הָעֲתֻּדִים הָעֹלִים עַל הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים" (לא יא-יב). בהנחה שיעקב אינו ממשיך להתל בנשותיו, מה משמעות החלום וכיצד הוא עזר ליעקב להגדיל את שכרו?

אנסה לעשות קצת סדר בפרשייה סבוכה זו. יעקב ניגש ללבן ומבקש שחלק מצאן לבן יהיה שלו כשכר עבודה. יעקב מנמק את הבקשה בכך שברור לשניהם שהעדר העצום אינו תוצאה טבעית: "כִּי מְעַט אֲשֶׁר הָיָה לְךָ לְפָנַי וַיִּפְרֹץ לָרֹב וַיְבָרֶךְ ה' אֹתְךָ לְרַגְלִי" (ל ל). הפתרון הפשוט במקרה כזה הוא להחליט על אחוז מהצאן שיקבל יעקב. קצת משא ומתן והעסק נסגר. הבעייה היא שצריך שתהיה הפרדה ברורה אחר כך בין העדרים. הרי אם עדרי יעקב ימשיכו להתברך ועדרי לבן לא – אז לבן יאשים את יעקב שהוא ממשיך להעביר חלקים מצאנו אליו. צריכה להיות דרך פשוטה שכשמסתכלים על כבשה או עז, מייד ברור למי היא שייכת. כאילו שיש לה צבע.

באופן מפתיע יש אכן בצאן צבעים שונים. הצבע אפילו עובר בתורשה. מושלם. יעקב מבקש את הכבשים שאינן לבנות אלא חומות או מכותמות בכל מיני דרכים, ואת העזים שאינן שחורות אלא בעלות כתמים לבנים מכל מיני סוגים. לצורך הבהירות, נקרא בהמשך לצאן אלה – צבעוניים. לבן אמור להסכים שכן צאן זה נחשב פחות איכותי (מי לא מסתכל בקנקן?) וכן כי מדובר בכרבע מהצאן בלבד (על פי חכמי הטבע בני זמנינו כמובא בדעת מקרא).

אבל כאן נכנסת ערמומיותו של לבן לתמונה. כמו עורך דין טוב, מעקם לבן את הניסוח של יעקב כרצונו. יעקב אמר בתמימותו כך: "אֶעֱבֹר בְּכָל צֹאנְךָ הַיּוֹם הָסֵר מִשָּׁם כָּל שֶׂה נָקֹד וְטָלוּא וְכָל שֶׂה חוּם בַּכְּשָׂבִים וְטָלוּא וְנָקֹד בָּעִזִּים וְהָיָה שְׂכָרִי" (ל לב). לבן פירש את דברי יעקב כאילו אמר כך: תעבור בצאן, תסיר משם את הצאן הצבעוניים. צאן צבעוני שייוולד מעתה והלאה יהיה שכרי. איזה מלוכלך הלבן הזה. איך ייוולדו צאן צבעוניים בעדר שכולו לבן? יש להוסיף ולציין שכל צאן צבעוני שייוולד יורחק מיידית מצאן לבן.

עכשיו הזמן להוסיף קצת מידע ממדע התורשה. אני מתכוון למדע שהתחדש במאה השנים האחרונות. המפרשים שלא היה בידם מידע זה מצאו הסברים שהתאימו לזמנם מבלי שזה יפגע בהבנה הכללית – אבל לא הצליחו ליישב היטב את כל הפסוקים.

חוקי התורשה של מנדל מסבירים שכל צאצא מקבל שני עותקים של כל גן – אחד מאביו ואחד מאימו. אם נסתכל לדוגמה על צבע עיניים, הצבע החום הוא דומיננטי, לעומת הצבע הכחול שהוא רצסיבי. אם יקבל הצאצא גן חום וגן כחול מהוריו – צבע עיניו יהיה חום. רק אם יקבל שני גנים כחולים אז צבע עיניו יהיה כחול. משמעות הדבר היא שגם פרט בעל עיניים חומות, ייתכן שיש אצלו גם גן כחול. כאשר יגיע תורו להוריש גן – יש סבירות של 50% שהוא יוריש גן כחול. לעומת זאת, פרט בעל עיניים כחולות יוריש בוודאות תכונה זו לצאצאיו. צבע העיניים של הצאצא תלוי כמובן גם בגן שיגיע מבן הזוג.

כלל נוסף שקשור לעניינינו נקרא און כלאיים. פרטים בעלי זוגות גנים שאינם תואמים – הינם בעלי און יתר וכשירות גבוהה (סיכויים לשרוד ולהתרבות) ומשמעות הדבר אצל צאן היא שהם חזקים יותר, גדולים יותר וכן הם יהיו הראשונים להתייחם בעונת הייחום.

בחלום שתיאר יעקב לנשותיו הראה לו המלאך שהעתודים, כלומר הזכרים החזקים שבצאן לבן שהם הראשנים לרבייה – על אף שהם נראים לבנים – הם בעצם צבעוניים. מאחר שלמראית עין כבשים אלה לבנים, משמעות החלום היא שבכבשים אלו קיימת תכונת "צבעוניות" לא בפועל כי אם בכח: הם מסוגלים להוליד צאן צבעוניים. החלום מתייחס אל העתודים, בעלי און היתר. למעשה, בחלום קיבל יעקב מהמלאך את שני חוקי התורשה שתיארתי לעיל.

יעקב אכן מיישם את הכלל של און יתר. את הצאן הקשורים (רש"י ואחרים:החזקות ; אונקלוס: המבכירות) הוא משאיר אצלו, ואילו את הצאן העטופים (רש"י – חלשות ; אונקלוס – המאחרות) הוא מעביר לעדר נפרד עבור לבן. יעקב שם בנפרד את הצאן העטופים מאחר שרוב הסיכויים שמדובר בצאן בעלי 2 גנים לבנים.

דבר נוסף שהוא עושה זה לשים מקלות מפוצלים בשקתות המים מול עיני הצאן (רוב הצאן הן נקבות, כ-10% זכרים בהסתמך על מבנה העדרים ששלח לעשו, וכך גם מנהלים עדרים בימינו). המקלות מזכירים צאן צבעוניים. לכאורה, אנחנו מסתכלים על מעשי יעקב ורואים בהם מעשה סכלות שמקורו באמונה פרימיטיבית – כאילו מראית עיני הצאן ישפיע על הוולדות. מעניין שמפרשי תורה רבים, ולא מהתקופה המודרנית, אף הם מבחינים שהשיטות של יעקב לא אמורות לעבוד. מה הוא אם כן בכל זאת תפקידם של המקלות?

הרמב"ן אומר שמדובר בשיטות נפוצות באותם ימים שלא פועלות. ברגע שקיבל יעקב מידע אמין בחלומו – הוא הפסיק להשתמש בשיטות אלו.

גישה אחרת אומרת שזוהי הסחת דעת. כאשר לבן רואה שסל הטריקים שיש ליעקב כולל שיטות נפוצות הידועות בחוסר יעילותן – הוא נרגע ובטוח שאם יעקב יצליח זה יכול להיות רק בזכות עזרה ניסית.

יש לי רעיון שמבוסס על עקרון בתורת התורשה שנקרא זווג בלתי אקראי (non-random mating). העקרון אומר שבבחירת בן זוג יש העדפה לבן זוג דומה, למשל בגודל או צבע. המפתיע הוא שעל ההעדפה משפיעים גם הגנים הרצסיביים למרות שאינם באים לידי ביטוי חיצוני. ייתכן שכאשר יש לכבשה גן רצסיבי אז הגן מנסה לשמר את עצמו ומשפיע על הייחום: אם הכבשה רואה כבש בעל התכונה הרצסיבית היא מתייחמת. מאחר שבצאן לבן אין כבשים צבעוניים – יעקב מציג מקלות מפוצלים הרומזים לתכונות הצבעוניות על מנת שרק נקבות בעלות גן רצסיבי צבעוני תתיחמנה. יעקב שם את המקלות רק בתחילת עונת הייחום על מנת לזווג ביחד את הזכרים המקושרים עם הנקבות המתייחמות למראה המקלות. עבור הזכרים העטופים הוא אינו שם את המקלות על מנת שכבשה בעלת גן רצסיבי לא תתייחם ותהיה פנויה להתעבר מן המקושרים. בכך משפר יעקב את הסיכוי לזווג זכרים בעלי גן רצסיבי עם נקבות בעלות גן רצסיבי.

למרבה הצער כל השיטות שהזכרנו אינן מספיקות. גם אם מצליח יעקב לזווג צאן בעלי גנים צבעוניים רצסיביים, עדיין הסיכוי ללידת צאצא צבעוני הוא 25%. כמו כן הכללים אינם אמינים: ייתכן ערבוב מסויים בין צאן קשורים לעטופים, וכן ייתכן צאן בעלי גנים רצסיביים מסוג אחר (למשל צבע עיניים, כמות צמר, ומגוון תכונות אחרות) שיבלבלו את השיטה.

כאן נכנס ה' לתמונה. כפי שמעיד יעקב בהסברו את חלומו לנשותיו: גם אם ישנה לבן את הכללים ויאמר שיעקב מקבל רק את הצאן הנקודים או רק את העקודים (שתי תכונות רצסיביות שונות – ואין ליעקב שיטה להבחין ביניהן), זה מה שיוולד בצאנו. ה' מסדר את הגנטיקה מאחורי הקלעים לפי הזמנה, וכפי שמפרש רבינו בחיי: והיה העניין הזה ליעקב דבר חכמה וסוד הטבע מעורב בנס. על מנת לזכות בצאן רב נדרש שילוב כוחות: ה' מסובב את העניינים הנסתרים ויעקב עוזר בצד הגלוי.

מן הנקודה הזאת של שילוב הכוחות אנו דולים את מוסר ההשכל עבורנו. אפילו אדם במצב רוחני גבוה המקבל מסרים מה' כיעקב אבינו, עדיין נדרשת ממנו השתדלות בנושא פרנסה. גם אנחנו צריכים להשקיע ממרצנו ומזמננו בתחום זה, וה' יעשה את חלקו להשלים את החסר. כמו כן אנו רואים שיעקב לא מסתפק בחיי צמצום: חיי נוחות אינן "מותרות" אלא הן סביבה הכרחית המעניקה נינוחות נפשית לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, רצון לתת לאחרים, גישה חיובית לחיים ודעת רחבה. כפי שאמרו חז"ל: "שלשה מרחיבין דעתו של אדם, אלו הן: דירה נאה ואשה נאה וכלים נאים" (ברכות נז:).

 

מקור: ניתן לראות במאמר כולו, ובעיון מהיר בטבלה 3 ש- Zz מעדיף Zz על פני ZZ למרות שמדובר בהבדל שאינו ניכר.

The meaning of assortative mating
Article in Ethology and Sociobiology · January 1983

Author: Nancy T. Burley
University of California, Irvine