קיימת מחלוקת בין הפוסקים כיצד יש להבין את הקשר בין הפסוק הראשון של הפרשה להמשכה: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (יח א-ג).
מפורסם מדרש המובא בפירושו של רש"י שה' קיים באברהם ביקור חולים לאחר ברית המילה, החום נועד למנוע מאורחים לבוא על מנת שלא להטריח את אברהם, אך המלאכים נשלחו כאשר ראה ה' שאברהם מצטער שאין אורחים. לבסוף פונה אברהם לה' ומתנצל שעליו לטפל באורחים ומכאן שגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה.
הרמב"ם (מורה נבוכים ב מב) חולק ומבסס על פסוקים אלו את גישתו שתמיד ראיית מלאך היא במראות הנבואה. כלומר הפסוק הראשון הוא הקדמה למראה נבואי המתואר החל מהפסוק השני. הרמב"ן מקשה על שיטה זו באריכות ושאלתו העיקרית היא מתי מסתיימת הנבואה ומתחילה המציאות? האם גם רשעי סדום זכו לנבואה? האם לוט זכה לנבואה? האם אברהם ראה את שרה צוחקת ומדברת כחלק מנבואתו או שמא שרה הצטרפה לנבואה? האם עמוד הענן המתואר לקראת קריעת ים סוף כמלאך – נראה בנבואה כמסך עשן גם למצריים?
העניינים מסתבכים שכן בהמשך ה' אכן מתגלה לאברהם. לאחר ששרה צוחקת נאמר: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד וַאֲנִי זָקַנְתִּי. הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וּלְשָׂרָה בֵן. וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי כִּי יָרֵאָה וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ. וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים …" (יח יג-טז). בדו-שיח זה לא ברור כיצד שומעת שרה את דברי ה' לאברהם ומדוע ה' מדבר בשם המלאך ואומר שכאשר ישוב במועד שהמלאך הבטיח (יז כא – שנה מיום ברית המילה) תחבוק שרה בן?
הסתבכות נוספת היא שכתוב "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה'", בהמשך "וַיֵּלֶךְ ה' כַּאֲשֶׁר כִּלָּה לְדַבֵּר אֶל אַבְרָהָם וְאַבְרָהָם שָׁב לִמְקֹמוֹ. וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב …" (יח לג – יט א). "הליכתו" של ה' (תופעה שאינה מופיעה בשום מקום אחר בתנ"ך) וחשבון פשוט מרמזים שאברהם נשאר לדון עם אחד המלאכים בעוד שני המלאכים האחרים ממשיכים לכוון סדום.
ברצוני להציג גישה אחרת ולנסות להביא לה מספר תימוכין. לפי גישתי מלאך המופיע בעולמנו מייצג את ה' עד כדי כך שהכתוב יכול לכנות אותו בשם ה'. במילים אחרות מלאך הוא התלבשות של ה' בגוף זמני. ה' מפעיל גוף כמו "אוואטאר" – משל לאדם השולט בבובה במופע בובות. ניתן להמשיל זאת להופעה שלנו בתור דמות במשחק מחשב תלת מימד.
הופעתו של מלאך הינה גשמית לחלוטין ואדם איננו נדרש לנבואה או כל מעלה אחרת על מנת לראות ולשמוע את המלאך. התגלמות של מלאך יכולה גם להיות רק בחלום או בנבואה. המלאך הגשמי משמש בשני מקרים עיקריים: הראשון הוא כאשר ה' מבקש לבצע פעולה "אנושית" או "גשמית" כגון להתארח אצל אברהם; השניה היא כאשר יש צורך להתגלות אל אנשים שאינם מסוגלים לנבואה כגון הגר, אנשי סדום או הוריו של שמשון.
במילים הראשונות בפסוק, "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' … וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים", פתיחה והקדמה כהסבר הרמב"ם אולם ההמשך הוא התגלות במציאות כהסבר הרמב"ן. אברהם אינו נדרש להעדיף הכנסת אורחים על פני השכינה שכן המלאכים שנגלו לעיניו הם הם התגלות ה' אליו. לשון דומה ניתן לראות בחלום פרעה: "וּפַרְעֹה חֹלֵם וְהִנֵּה עֹמֵד עַל הַיְאֹר" (מא א). תאור ממש זהה נמצא בסנה שם ללא הבנה זו, לא ברור מה תפקידו של המלאך: "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג ב). ניתן כעת להסביר: כיצד התגלה מלאך ה' אל משה? בדמות אש שאינה מאכלת את הסנה. בהמשך בסנה הדובר הוא ה' או המלאך. המלאך משמש להצגת דמות אש לעיניו של משה שהרי לה' אין דמות. יש לשים לב לקבוצת המלים "וַיֵּרָא … וַיַּרְא וְהִנֵּה" בו המילה הראשונה היא הקדמה להתגלות, ושתי המילים בהמשך מסבירות כיצד היתה ההתגלות.
וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא … וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו
וכך ההבנה אצלנו: כיצד נראה ה' אל אברהם? בדמות שלושה אנשים.
דברי ה' אל אברהם ושרה בהמשך נאמרים על ידי אחד האנשים. המעבר לשם ה' אינו מעיד על מעבר לנבואה אלא נועד להמחיש שברגע שהאיש שואל מדוע צחקה שרה בקרבה הרי הוא חשף את היותו "יודע מחשבות" ולא איש רגיל. מכאן ולהבא נקרא איש זה "ה' ". בהמשך איש זה נשאר לדון עם אברהם על גורל סדום ואילו שני האנשים האחרים המשיכו הלאה. צופה מהצד על הדו-השיח בין אברהם לה' על גורל סדום היה רואה את אברהם משוחח בהכנעה עם דמות אנושית. בסיום: "וַיֵּלֶךְ ה' " – ביטוי יחידני בכל המקרא.
משמעותו של מלאך באה לידי ביטוי גם בעקידה. יש המוכיחים מיכולתו של אברהם לשמוע את המלאך בזמן נטילת הסכין לשחוט את בנו שהיה אברהם במצב של שמחה שהיא תנאי לנבואה ומראים בכך את גדולתו. אז אני מזכיר שפרק לפני כן הגר שמעה את קולו של מלאך דומה למרות שאיננה נביאה – "וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹקִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם" (כא יז). לפי ההסבר שלי מלאך הוא בדיוק הפתרון לבעיה ההפוכה. בשני המקרים נעשה שימוש במלאך מאחר שמלאך יכול להיראות או להישמע גם ללא נבואה. יוצא שקיבלנו הוכחה הפוכה: זה שלא ה' דיבר אל אברהם בנבואה כמו בציווי על העקידה אלא מלאך, מעיד על כך שאברהם לא היה במצב מתאים לקבל נבואה. ניתן לטעון שדוקא סערת נפש וחוסר מוכנות לנבואה היא המבטאת גדוּלה אמיתית ואנושיות אצל אברהם.
בהתאם לגישתי, דבריו של המלאך בהמשך (ובמקומות רבים אחרים) נאמרים בגוף ראשון בשם ה': "כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי" (כב יב); "וַיֹּאמֶר בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה' … כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ … עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (כב טז-יח).
גם בברכת יעקב על ראש אפרים ומנשה רואים שיעקב אומר שה' הוא המלאך ששמר עליו (מח טו-טז):
וַיְבָרֶךְ אֶת יוֹסֵף וַיֹּאמַר הָאֱלֹקִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלֹקִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ
המלאך המתגלה לעיני בלעם מדבר בשם ה׳: "וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ ה׳ אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר" (במדבר כב לה), ובהמשך אומר בלעם לבלק: "הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹקִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר" (שם לח).
גישה זו גם נותנת הסבר להאנשת דמותו של ה' במקומות רבים במקרא. כפי שה' יכול להתגלות בדמות אש בסנה או בדמות בן-אנוש כך גם אין בעיה לומר שה' התלבש בעמוד ענן, התגלם בתור "משחית" במכת בכורות, התלבש בתוך אש במעמד הר סיני, פגש את משה במלון – חלקן התגלמויות גשמיות. (אינני כולל כאן ביטויים של האנשת דמות ה' – "חרון אף", "אצבע אלוקים", "יד חזקה" – שנועדו להמחיש לנו את פעולת ה' מבחינת "דיברה תורה כלשון בני אדם").