בשמחה תמיד

בפרשתנו רשימה של קללות איומות כל כך שישנם כל מיני מנהגים כיצד לקרוא אותם ומי הוא העולה לתורה שייפול בחלקו להשמיע קללות אלו. בלב ליבם של רשימת הקללות מופיע הפסוק הבא: "תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל" (כח מז). כמה מטעמים הכינו לנו המפרשים השונים מפסוק זה. לפי ההבנה הרווחת, שאינני מסכים איתה, הקללות האיומות ביותר מגיעות עלינו גם אם אנחנו עושים את כל המצוות, אבל מפספסים פרט אחד קטן: השמחה. נראה את דברי רבינו בחיי שם:

יאשימנו הכתוב בעבדו השם יתברך, ולא היתה העבודה בשמחה, לפי שחייב האדם על השמחה בהתעסקו במצוות, והשמחה במצווה- מצוה בפני עצמה. מלבד השכר שיש לו על המצווה, יש לו שכר על השמחה, ועל כן יעניש בכאן למי שעובד עבודת המצוה כשלא עשאה בשמחה, ולכן צריך שיעשה האדם המצות בשמחה ובכוונה שלמה

גם הרמב"ם מביא פסוק זה לראיה שכל המונע עצמו משמחה ראוי להיפרע ממנו (משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב ח, טו), וכידוע, ר' נחמן מברסלב קובע שהשמחה היא מצווה בפני עצמה: "מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" (ליקוטי מוהר"ן תנינא כד).

אבל קריאה זו של הפסוק נשמעת לי לא הגיונית. העדר השמחה אולי יגרום לעונש קל – לא עונשים איומים כמו אלה שמופיעים ברשימה זו. על כן אני מציע פיסוק חלופי של הפסוק, פיסוק שמשנה את משמעותו מן הקצה אל הקצה:

תַּחַת אֲשֶׁר לֹא עָבַדְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ –
בְּשִׂמְחָה וּבְטוּב לֵבָב מֵרֹב כֹּל

במילים אחרות, אם נהפוך את הפסוק לקבלת קריאה פשוטה יותר: כאשר היית בשמחה ובטוב לבב מרוב כל – לא עבדת את ה׳ אלוקיך (אלא אלוהים אחרים).

כלומר למרות שהיו לך כל צרכיך והיית במצב של שמחה בשל כך – עדיין לא מצאת לנכון להכיר טובה לה' אלקיך ולעבדו. לאדם יש נטייה לפנות לאלוקיו רק כאשר יש לו צרה. מי שטוב לו ושמח – נוטה להתעלם מחובותיו.

קריאה זו מתאימה לפסוק שמופיע בתחילת פרשתנו: "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ" (כו יא), והיא גם זהה למוטיב מרכזי שחוזר בשירת האזינו: "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטּשׁ אֱלוֹקַּ עָשָׂהוּ וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ" (לב טו). אברבנאל הוא היחיד שמצאתי שאומר פרוש זה (בפירושו על כח טו לקראת הסוף):

תחת אשר לא עבדת וגו׳ רוצה לומר מרוב כלל הטובות שהיו לך אשר בהם שמנת עבית כשית ותטוש אלוק עשך, תהיה תמורת זה שתעבוד את אויביך אשר ישלחנו ה' בך בהיותך ברעב ובצמא ובערום וגו' כי כל המבטל העבודה אלקית מעושר סופו לבטלה מעוני

קריאה זו מתאימה לחזרות רבות של מושג השמחה בספר דברים. באופן עקבי השמחה קשורה לסיפוק העצמי שהאדם חש לנוכח הצלחת היבול. לכל אורך ספר דברים אין השמחה קשורה לאופן עבודת ה׳.

יוצאת מכאן מסקנה חשובה שהיא המסר עבורנו. החטא החמור שבגינו מגיעה רשימת הקללות הוא כפיות טובה. עלינו לסגל לעצמנו את מידת הכרת הטוב, ללמוד לראות את חצי הכוס המלאה ולמלא פינו רינה לה' על הטוב שהוא משפיע עלינו.

היה מעניין? אפשר לקבל דבר תורה שבועי בוואטסאפ! פרטים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *