יעקב פותח את דבריו כך: "הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם אֵת אֲשֶׁר יִקְרָא אֶתְכֶם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (מט א). רש"י ואחרים מציינים שלכאורה יעקב לא "מספק את הסחורה". מצד שני רש"י בעצמו מביא בהמשך הפסוקים שיעקב מתנבא על דוד, שלמה, שמשון, שאול, מרדכי ואסתר ואף מפרש ששילה מרמז למלך המשיח.

אבי מסביר שהפשט הוא שמשמעות הביטוי ״אחרית הימים״ היא כמו ׳עתיד׳ בעברית של היום. המשמעות של ׳סוף ההיסטוריה׳ או ׳ימות המשיח׳ היא אמנם כבר מזמן חז״ל – אבל לא במקרא.

כך שיעקב רוצה לגלות את העתיד, ולא הרי אחרית הימים של יעקב כאחרית הימים שלנו. יעקב מתאר את הנחלה לה יזכה כל שבט בארץ כעבור כ-250 שנים (לפי הדעה המצמצמת) וזמן זה הוא כמובן בעתיד שלו, והכל יחסי. דעה זו מתאימה להסברי רש"י מצד הפשט (ללא רמזים) שיעקב מתייחס לנחלת השבטים בארץ: מדוע לא יזכה ראובן לקבל פי שניים כבכור, מדוע שמעון ולוי לא יזכו בנחלה, כיצד נחלת יהודה תהיה עשירה ביין, זבולון ישכון על חוף הים, בנחלת אשר זיתים ולנפתלי בקעות הנוחות לזריעה. נושא הנחלה הוא המעניין את השבטים בפטירת יעקב וזוהי ירושתו לבניו.