תשובה לביקורת על עקידת יצחק

יש אנשים שקשה להם לקבל שאדם ייצא לשחוט את בנו אפילו אם ה' מצווה זאת. זוהי פקודה שדגל שחור מתנוסס מעליה, הם אומרים, ועל כן היא איננה מוסרית. אנשים אלה המציאו תאוריות משונות המוציאים את הסיפור מן הפשט ואונסים את המילים לומר שכביכול ה' שיבח את אברהם על אי-שחיטת בנו. דעתי כבר ברורה מאופן הצגת גישה זו. מי שלא נוח לו עם פשטות הכתובים לא יכול להפוך אותם כרצונו. לדעתי המענה לבעיה הוא שנבואה איננה כמו חלום אלא ידע מוחשי ואמיתי. הנביא המקבל את הנבואה יודע בוודאות גמורה שמדובר בדבר ה' המבטא את הדבר הנכון והמוסרי לעשות. במקרה של העקידה אי ביצוע הצו יכול להיגרם מכניעה לגאווה וחוסר תמימות – לא מהצבת מוסריות כנה מעל צו הבורא. לא ייתכן להציב "טוב" או "מוסר" מעל צו ישיר מאת ה'.

סברא אחרת היא שאברהם כביכול ניסה את ה' לראות מתי יאמר לו לחדול. לדעתי יש פסוק הסותר גישה זו ואינו משתמע לשתי פנים: "וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ" (כא י). שימו לב למיעוט התאורים והתמציתיות של תאור הסיפור עד כה: תוך 10 פסוקים הגענו לשיא הסיפור. פסוק זה חורג מדרך זו ומוסיף לנו פרט "מיותר" שאינו מתאר פעולה אלא כוונה. כוונתו של אברהם בנטילת המאכלת היתה להשתמש בה "לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ". כל מילה נוספת מיותרת.