תוכניתו הגאונית של יוסף

כפי שכבר הזכרתי מספר פעמים, עלינו "לשכוח" את סוף הסיפור ולהכנס לראשם של הדמויות בזמן התרחשות האירועים. ספר בראשית הוא ספר של בירור הדמות "המושלמת" ממנה ייצא עם מובחר. עד עכשיו נבחר יצחק לעומת ישמעאל ויעקב לעומת עשו. מי מבני יעקב יהיה ממשיך דרכו? כתונת הפסים מגלה לאחים מה דעתו של יעקב (חזקוני ל"ז ב', ספורנו ל"ז י"ח, אברבנאל, רש"ר הירש ל"ז י"א-י"ב,י"ח בעל עקדת יצחק), דבר הגורם לאחים לשנוא את יוסף – אבל כבר ראינו שלמרות שיצחק אהב את עשו הצליח יעקב להשפיע על התוצאה בעורמה או מרמה – אולי גם האחים יכולים לשנות את מצבם?

על חלומו הראשון של יוסף עוד אפשר היה לומר "חלומות שוא ידברון", ושהחלום מבטא תשוקה של יוסף ולא מסר נבואי. על כך שואלים האחים "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו". את השאלה לא חייבים להבין ככפילות אלא כהצגת שתי ברירות: האם תמלוך עלינו או תמשול בנו? ההבדל בין מלוכה לממשלה בזמן המקרא הוא להיפך מהתפיסה כיום. המלך נמלך בעם והוא גאוותם ואילו המושל הוא העריץ השולט בעל כרחו של העם. החלום השני ענה על שאלתם שהרי השמש, "לממשלת היום" והירח, "לממשלת הלילה" (א טז) – כמובן מושלים על כורחינו. עצם החזרתיות שבחלום השני מחזק את החלום כנבואה. כמו כן בחלומו השני לכאורה מצטרפים ההורים להשתחוות ליוסף עצמו ולא לאלומה שלו. אבל הפרט החשוב ביותר בחלום הינו המספר – סה"כ 13. מספר שמופיע בחלום מתייחס לזמן, כמו שלושת השריגים והסלים בחלומות שרי פרעה שרמזו לשלושה ימים וכמובן שבעת הפרות והשיבולים בחלומות פרעה שרמזו לשבע שנים. כתוצאה מחלום זה האחים לא שונאים את יוסף – אלא מקנאים בו. "ואביו שמר את הדבר" לראות מה יקרה בעוד 13 שנים.

ראובן חטא לאביו, שמעון ולוי חטאו מול שכם ואילו יהודה לקח אישה כנענית ונכשל בעריות במעשה תמר. מבחינתו של יוסף, ברגע שבגדו בו אחיו ייתכן שכל בני לאה והשפחות נפסלו מהמשכת דרך האבות. הגמרא (סוטה ל"ו) אומרת ש"ראוי יוסף לצאת ממנו י"ב שבטים". יוסף מתבגר באופן מואץ, הוא תופס פיקוד על חייו והופך לאדם אחראי – ממש מענטש. לא עוד סילסולי שיער נעריים ולא עוד הוצאת דיבה. יוסף עומד במבחנים שונים המוכיחים שהוא ראוי להיות ממשיך דרכם של אברהם, יצחק ויעקב. האם יוסף הינו הדמות המושלמת עליה יושתת העם הנבחר? יוסף מגיע לכלא, הוא חש בודד בארץ זרה ומרגיש תלוש מעברו, מארצו וממשפחתו.

הרבה פרשנים מתחבטים בשאלה מדוע לא יוצר יוסף קשר עם משפחתו ברגע שעלה לגדולה. הקושיה מתעצמת כאשר נולד בנו הבכור והוא קורא לו מנשה "כִּי נַשַּׁנִי אֱלֹקִים אֶת כָּל עֲמָלִי וְאֵת כָּל בֵּית אָבִי" (מא נא) – לכאורה יוסף מודה לה' על שמצבו השתפר, והוא כעת חופשי לשכוח מצרותיו וממשפחתו. רבים רואים ביוסף אב טיפוס ליורד מהארץ שמתרווח בנוחות בגלות. הרש"ר הירש זועק – האם יוסף היה אדם חסר לב מצערו של אביו?

אבל משהו לא מסתדר בקושיה זו. הרי אם יוסף באמת מעוניין לשכוח את משפחתו, הרי השם שנתן לבנו בכורו מהווה תזכורת מתמדת! חייב להיות הסבר אחר.

ננסה להיכנס לראשו של יוסף. תהיות רבות ממלאות את ליבו. בשלב היותו עבד יוסף לא יודע מה מתכנן עבורו אלוקים, אבל הוא בהחלט רואה את יד ההשגחה על כל צעד ושעל. מבחינתו, ייתכן שמכירתו לעבדות במצרים היא היא תחילת התגשמות הבטחת השעבוד במצרים שניתנה לאברהם. לבנו השני קרא אפרים "כִּי הִפְרַנִי אֱלֹקִים בְּאֶרֶץ עָנְיִי" (מא נב) – יוסף מרגיש שהוא נמצא בארץ עוני גם לאחר שעלה לגדולה. המצב החדש מעלה עוד תהיות, אך הוא לא יכול לחזור למשפחתו בשלב זה. שובו יעורר מחדש את התחרות, השנאה והקנאה ויגרום לקרע בין יעקב לבין בניו שעשו מעשה שלא ייעשה. יעקב יזכה בבן אחד אך יאבד באותו הרגע עשרה אחרים. יוסף נאלץ להתנתק מאחיו כפי שעשה אביו כאשר ברח מפני עשו – למרות שבכך נפרד גם מהוריו.

בהעדר אמצעי תקשורת, ובשל הצורך להתנתק ממשפחתו, תוהה יוסף מה התפתח במשפחתו לאחר היעלמותו מהשטח. היכן עומד בנימין אשר בשל צעירותו לא השתתף במכירה – לא כמוכר ולא כנמכר (!). איך יכלו אחיו לבגוד כך באחיהם בשרם? אם האחים היו מסוגלים למכור אותו ואף חשבו להרגו – אז גם בנימין בסכנה. האם אביו, ששלחו לראות את שלום אחיו, יודע מה הם עוללו לו? מצד שני, אולי כל משפחתו עסוקה בחיפושים אחריו? אולי הצרה של היעלמותו דוקא איחדה את המשפחה? האם יש דרך חזרה ממכירת יוסף, אפשרות לשים קץ למלחמת האחים הזו?

יוסף מוכרח להמתין ולהישאר בנתק מוחלט ממשפחתו. "נושה" הוא הלוקח דבר, ובזכות – בגביית חוב (אבן עזרא, רשב"ם). בשם שנתן יוסף לבנו הבכור מצהיר יוסף שהוא שלם עם זה שאלוקים נטל ממנו את מעמדו ואת בית אביו – ה' נתן וה' לקח. שמו של בכורו יזכיר לו תמיד שמשהו חסר בחייו ושעליו להתכונן. הרי כאשר יתחילו שנות הרעב הדבר ישפיע גם על ארץ כנען ובני משפחתו יגיעו לקנות אוכל. לרשות יוסף לפחות 7 שנות שובע לתכנן.

תוך הבנת תוכניתו הפתלתלה של יוסף ננסה לענות על מספר תמיהות: למה יוסף לא ממנה אנשים לחלק את המזון? הרי אם הוא אישית עוסק בכך זה ודאי יגרום לתורים ארוכים. כמו כן למה הורה יוסף להכניס לשקי התבואה של אחיו את כסף הקנייה?

יוסף מתכנן תהליך שיש לו שתי סיומות אפשריות, בהתאם להתפתחות האירועים ובהתאם לתגובתם של האחים. על יוסף להפריד את בנימין בכח מהמשפחה. אם האחים יאפשרו את הדבר – הרי שהם נשארו בקלקלתם. במקרה זה יוסף ובנימין ימשיכו ביחד את דרך האבות – במצרים. אם האחים יפתיעו ויעמדו לצד בנימין, הרי שהדבר יאפשר את שובו של יוסף לחיק משפחתו.

על מנת שלא לפספס את אחיו, חייב יוסף לחרוג ממנהל תקין ולקבל אישית את פני כל הבאים לשבור אוכל במצרים. אבל יש הבחנה בפסוקים בין מצרים עצמה לבין הבאים משאר הארצות. עבור מצרים יוסף "פתח" את המחסנים, ואילו בבאים מחו"ל יוסף מטפל אישית:

"וְהָרָעָב הָיָה עַל כָּל פְּנֵי הָאָרֶץ וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. וְכָל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה לִשְׁבֹּר אֶל יוֹסֵף כִּי חָזַק הָרָעָב בְּכָל הָאָרֶץ" (מא נו-נז)

הטיפול האישי בבאים מחו"ל הוא הכרחי גם על מנת למנוע הווצרות שוק שחור. רק בעלי בתים רשאים לקנות, וכל אחד מוגבל לקניית שק תבואה אחד שחמור יכול לשאת.

על מנת לענות על השאלות שמטרידות אותו יצטרך יוסף לתחקר את אחיו, ממש כמו תחקור של השב"כ. על מנת לחייבם לענות – צריך להאשים את האחים בריגול. כאשר אחיו סוף סוף מגיעים הצטער יוסף לראות שאחיו בנימין איננו עימם. התהליך יהיה ארוך משחשב וייתכן שלשם כך עיכבם למשך שלושה ימים על מנת לתכנן מסלול מחדש. בפגישתו הראשונה עם אחיו למד יוסף שהוא נחשב לנפקד ("איננו") ושעתה בנימין הוא הבן המועדף על אביו. כמו כן הוא שומע את האחים מתחרטים על מה שעוללו לו (כאשר הם לא יודעים שהוא מבין אותם), ושראובן ניסה להניאם מכך.

לאחר שבילו האחים שלושה ימים במשמר, לוקח יוסף את שמעון כערבון על מנת להכריח את האחים להביא את בנימין. כאשר פותחים האחים את שקי התבואה כל אחד מתפלא לראות את כספו "בפי אמתחתו". כל אחד מן האחים יודע בבירור שהשק נארז על ידי הספקים המצריים, והשאלה שמא אחד מהם גנב אפילו לא עולה. וכך, כאשר בסופו של תהליך הואשם בנימין בגניבה, ידע בבירור כל אחד מן האחים שיש כאן עלילה. וזהו בדיוק מבחנם של האחים: האם ינצלו את המצב להיפטר מאחיהם המועדף, או שמא ינהגו אחרת?

תוכניתו של יוסף הניבה מספר תוצאות חיוביות:

  • האחים הועמדו שוב במצב שיכלו להיפטר מאח מועדף העומד בדרכם לגדולה והפעם לא זנחו אותו (אברבנאל הסבר שני). יוסף שיחזר את קנאת האחים כלפיו – מול בנימין (יעקב שמר עליו במיוחד, ואף יוסף הרעיף עליו מתנות). האחים גם הביעו חרטה והתוודאו על חטאם: "מַה נְּדַבֵּר וּמַה נִּצְטַדָּק הָאֱלֹקִים מָצָא אֶת עֲוֹן עֲבָדֶיךָ" (מד טז).
  • האחים נענשו, מידה כנגד מידה, על מה שעוללו ליוסף (אברבנאל הסבר ראשון). מאחר שאין מקבלים שני עונשים על עבירה אחת – עדיף עונש מיוסף (שהוא רק עונש למראית עין) מאשר עונש ממידת הדין. אחי יוסף היו שלושה ימים בכלא, חוו את ההרגשה שמישהו חזק ממך שולט בך, הסכימו להיות עבדים במקום בנימין, חוו חוסר וודאות, מצוקה, כלא, ואף "וַיִּקְרְעוּ שִׂמְלֹתָם" (מד יג) כאשר בנימין נתפס כגנב כנגד "וַיִּקְרַע יַעֲקֹב שִׂמְלֹתָיו" (לז לד). האחים חיו שנה שלימה עם ייסורי המצפון על שמעון שיושב בכלא, ועם ההרגשה "מַה זֹּאת עָשָׂה אֱלֹקִים לָנוּ" (מב כח), "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת" (מב כא)
  • האחים התאחדו מול יוסף כאויב חיצוני. כבר בפגישתם הראשונה איתו האחים אמרו "כֻּלָּנוּ בְּנֵי אִישׁ אֶחָד נָחְנוּ" (מב יא). גם עם בנימין הם התאחדו שכן לאחר שהואשם בנימין בגניבה כל האחים התאחדו במוכנותם להיות עבדים תחתיו, וכולם חזרו לעיר "וַיִּפְּלוּ לְפָנָיו אָרְצָה" (מד יד).
  • התחרות בין האחים נפסקה. יוסף הוא אמנם הבכור: איש המשפחה, מפרנס ואבהי, דמות למופת שעמד אף במבחן העריות. אך יהודה הוא המנהיג: הוא לקח אחריות על בנימין תוך מתן התחייבות הגיונית ליעקב (כפי שהודה במעשה תמר), תפס פיקוד מול המושל המצרי ברגע של מצוקה, וכאשר אמר "וְעַתָּה יֵשֶׁב נָא עַבְדְּךָ תַּחַת הַנַּעַר עֶבֶד לַאדֹנִי" (מד לג), הרי שכיפר באופן ישיר על מכירת יוסף וקיבל אחריות על חטאו. זוהי מנהיגות למופת.
  • בהתוודעו לאחיו חוזר יוסף 4 פעמים, כל פעם במילים שונות, על ההבנה שמכירתו היתה ביד ההשגחה: "כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם … וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם … לְהַחֲיוֹת לָכֶם לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה … לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים" (מה ה-ח). הבנה זו, יחד עם התהליך שעברו האחים, תאפשר ליעקב להשלים עם חטאם של האחים ולשמור על שלימות המשפחה. כל בני יעקב ממשיכים את דרך האבות.

מטרה זו האחרונה מתקשרת גם למסר של הסיפור. יוסף מצליח בגבורה להרחיק ראות מעבר למעשה אחיו ולהבחין ביד ההשגחה שסובבה את מכירתו למצרים על מנת להחיות את המשפחה בשנות הרעב. לאורך הסיפור יד ה' מנווטת: החלומות, האיש שמפנה את יוסף לדותן, אורחת הישמעאלים, הצלחת יוסף אצל פוטיפר ואף בכלא, חלומות השרים, חלומות פרעה, שנות הרעב. מוסר ההשכל הוא שה' שולט באירועים ומנווט את ההיסטוריה. האדם יכול לבחור את התנהלותו האישית על פי מצפונו והוא אחראי למעשיו, אך מבחינת התוכנית הכללית – "וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי י"ט כ"א).

אך המסר לדעתי מעט עמוק יותר. הרי כולנו יודעים שיוסף לא דייק בהבחנתו. אף שיוסף מרחיב ראות על פני 30 שנה, הוא עדיין מפספס את התוכנית האמיתית של ההשגחה. לשם כך צריך להסתכל באופן כללי יותר ולראות איך ההבטחה מברית בין הבתרים מתממשת מול עינינו. וזהו מסר לכל 'חכמי' הדורות שיודעים להסביר למה ה' עושה דברים בעולם, בדרך כלל תוך הסתכלות צרה על כאן ועכשיו. זוהי יומרנות מגוכחת אל מול תוכניתו של הבורא שלהבנתה צריך האדם ראייה רחבה כראיית הבורא עצמו. גם חז"ל ציינו לפנינו מסר דומה מתוך פרשתנו:

ויהי בעת ההיא. ר' שמואל בר נחמן פתח, כי אנכי ידעתי את המחשבות. שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו, ראובן היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עסוק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עסוק ליקח לו אישה, והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח. (בראשית רבה פה, ב)

חז"ל מרחיבים אף יותר את מבטינו. הם מכניסים למשוואה גם את יהודה שהוליד מתמר את פרץ וזרח, ורואים בפרשתינו את לידת משיח בן דוד ומשיח בן יוסף. חז"ל מגלים לנו שאפילו ההבנה שיש בפרשתנו את מימוש ברית בין הבתרים – היא הסתכלות צרה.