שמונה מי יודע?

מפרשים רבים תוהים מדוע פרשות תזריע ומצורע נכנסות בין תאור היום השמיני של ימי המילואים (מילוי ידי הכהנים כלומר חניכתם לתפקידם) בו מתו שני בני אהרן לבין פרשת אחרי מות שפתיחתה מעידה שקרתה מיד לאחר מכן.

לדעתי השאלה הזאת לא מתחילה שכן פרשת אחרי מות אינה מתארת ארוע שממשיך את אירועי היום השמיני. מייד לאחר מות שני בני אהרן, ועוד לפני פרשת תזריע כבר מפורטים דיני מאכלות אסורים והלכות שונות הקשורות לטומאת נבלה. למעשה מייד לאחר מאורעות היום השמיני מתחיל רצף בלתי פוסק של הלכות, כולל את ההלכות שבפרשת אחרי מות.

השאלה שכן ניתן לשאול היא מדוע בתוך הרצף הזה דוקא הענין הנדון בתחילת פרשת אחרי מות נפתח תוך הפנייה למות בני אהרן. התשובה מתקבלת מייד אם בוחנים ורואים שתחילת פרשת אחרי מות עוסקת בקביעת ההכנות הראויות לפני כניסתו של הכהן הגדול לקודש הקודשים. קביעת התהליך המסודר נועד לקבוע גבולות בגישה למקדש על מנת שמקרה כמו שארע לא יחזור וישנה (רש"י שם).

נראה לי שרצף ההלכות המתחיל לפני סוף פרשת שמיני ונמשך לכל אורך פרשות תזריע, מצורע, אחרי מות, קדושים ואמור עוסק כולו ביחס בין "השביעי" לבין "השמיני" וכולו נאמר למשה באותו יום אחרון של ימי המילואים – היום השמיני. תומכת בכך הערתו של אבן עזרא בפרשת אמור (כג י): "כי זו הפרשה סמוכה להקמת המשכן".

מה כל כך מיוחד ביום השמיני? היום השמיני מציין את שיאם של תהליכים רוחניים רבים. כדי להבין את משמעות המספר שמונה צריך להתחיל במספר שש. בעולם סביבנו שלושה מימדים. בתורה זה מתורגם לששה כוונים היוצאים מן המרכז כאשר המרכז עצמו מקבל את המספר שבע. מימד הזמן לא מתווסף למנין המימדים כפי שהדבר במדע, אלא שבתוך הזמן מונים ששה ואז השביעי הוא המקודש או המיוחד. למרות קדושתו, השביעי הוא עדיין חלק מהעולם, חלק מהטבע. אין צורך להתנתק ולהתנזר מטבע העולם על מנת להיקרא קדוש. משמעות הקדושה היא לחיות בעולם הטבע בדרך הנכונה. אם עזבת את הטבע אז לא תיתכן קדושה. אם נמשיך מעבר לשביעי – אל השמיני – נגיע אל מה שנמצא מעבר לעולם הטבעי: הרוחני.

בימי המילואים נספרו שבעה ימים כנגד המשכן שהוא מקודש ביחס לסביבתו. היום השמיני הוא יום השיא של החלק הרוחני: "כִּי הַיּוֹם ה' נִרְאָה אֲלֵיכֶם" (ט ד). באותו היום מלמד ה' רשימה ארוכה של הלכות. חלק מהלכות אלה מבארות את היחס לקדושה וההגעה אליה – המסומלת ע"י המספר שבע:

  • קדושה בהמנעות ממאכלות אסורים (סוף פרשת שמיני). בסיום הפרשייה נאמר: "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ … וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי" (יא מד-מה)
  • אופן הגישה אל קודש הקדשים (פרשת אחרי מות)
  • קדושת כל עדת בני ישראל (סוף אחרי מות ופרשת קדושים)
  • רשימת החגים הכוללת שבעת ימי שבתון "מקרא קודש" – הכח של ישראל לקדש את הזמן; מספר חגים בני שבעה ימים, מספר חגים בחודש השביעי וכן ספירת העומר
  • קדושת הקרבנות (טומאת כהנים, כהנים בעלי מום) בפרשת אמור
  • דין המקלל אשר ניצל לרעה את הכח לקדש – ופגע בקדושת ה'

חלק אחר מההלכות מתאר את התהליכים הרוחניים המגיעים לשיאם ביום השמיני. במסגרת זו אנו מוצאים את הנושאים הבאים:

  • ברית מילה ביום השמיני (פרשת תזריע) אז נכנס אדם לברית רוחנית עם ה'.
  • סיום טהרתם של מצורע, זב וזבה ביום השמיני (פרשות תזריע ומצורע). יש לציין שטמא מת ונדה נטהרים תוך שבעה ימים. רק המחלות האלה הן רוחניות ודורשות פעולות מיוחדות ביום השמיני.
  • מוכנותה של בהמה לקרבן (פרשת אמור) הוא החל מהיום השמיני לחייה בדומה למוכנות האדם לברית המילה.
  • במעגל השנה שבעה ימי שבתון "מקרא קודש". האחרון שבהם הוא היום השמיני של סוכות – שמיני עצרת.

מעניין לציין שבזאת כללנו את כל התהליכים הקשורים במספר שמונה בתורה. ישנם שני יוצאי דופן:

  • אזכור חטוף בפרשת משפטים שבכור בהמה מוקדש לה' ביומו השמיני – הציווי אצלנו יותר כללי.
  • טהרת נזיר שנטמא למת כולל יום שמיני שכן הוא זקוק לעלות בחזרה למצב הרוחני של הנזירות. כל פרשת נזיר נדונה רק בפרשת נשא שכן היא קשורה לשלושת המחנות – ואלה נתחדשו לאחר שהלויים החליפו את הבכורות לאחר המפקד שנערך ב-א' אייר, כ-3 שבועות לאחר היום השמיני שלנו.

היום השמיני מפגיש אותנו עם עולם חדש – עולם נסתר ומופלא שנמצא ממש כאן – אך מעבר למה שהחושים שלנו מסוגלים לקלוט, מעבר למה שכל הכלים המדעיים יכולים לקלוט. זהו עולם ומלואו – אך מבחינתנו שקט ונעלם. על מנת לתת לעולם הזה לפרוץ אל תוך עולמנו עלינו להמתין בסבלנות עד שיעברו שבעה ימים ולהגיע לקדושה, ורק אז להסתכל מעבר לעולם שלנו – מעבר לשביעי – אל השמיני. כלומר, על מנת לקבל את העולם הרוחני חייבים להפנים שהוא נמצא לא רק מעבר לעולם הזה, אלא הוא דורש את השלימות של העולם הזה. הקדושה קודמת והיא תנאי לרוחני. במקרה זה אין המטרה מקדשת את האמצעים. השכנת השכינה אפשרית רק במשכן הכולל את כל המרכיבים כאשר קדושתו וקדושת העם נשמרת בקפידה.

כל הנושאים הרוחניים רוכזו ביחד על מנת לבטא את הרעיון שהנושאים הרוחניים כולם קשורים אחד בשני ותלוים אחד בשני. אם אין קדושה וקיום מצוות אז אין השכנת שכינה. בשונה מעולמנו המחולק לחלקים (שבעה) – הרוחני הוא אחד.