קצת ביאורי מילים

"אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ" (כב ה) – אנו מוצאים במקורות אחרים שהיה עם שנקרא כך. נקרא גם בני עמא (ע"פ אטלס קרתא).

"הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" (כג ט). להתחשב זו עברית מודרנית. כאן יש הקבלה בין שני חלקי הפסוק כפי שקורה הרבה בשירה ובנבואה. בחצי הראשון – עם ישראל שוכן לבדו ואינו מתערבב עם העמים מסביב. בחצי השני – עם ישראל לא נחשב ביחד עם שאר העמים – יש להתייחס אליו בנפרד.

שְׁתֻם הָעָיִן (כד ג וגם טו) – פקוח עין, אולי בלשון סגי-נהור