ספר תורת משה

מהו "משנה תורה"? המילה "משנה" מופיעה כ-30 פעמים בתנ"ך ותמיד פירושו דבר משני או נוסף, למשל "וַיַּרְכֵּב אֹתוֹ בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ וְנָתוֹן אֹתוֹ עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא מג), "וְכֶסֶף מִשְׁנֶה קְחוּ בְיֶדְכֶם וְאֶת הַכֶּסֶף הַמּוּשַׁב בְּפִי אַמְתְּחֹתֵיכֶם תָּשִׁיבוּ בְיֶדְכֶם אוּלַי מִשְׁגֶּה הוּא" (שם מג יב), "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לָקְטוּ לֶחֶם מִשְׁנֶה שְׁנֵי הָעֹמֶר לָאֶחָד" (שמות טז כב). האם יש ספר נוסף שכתב משה מלבד חמשת חומשי תורה?

בפרשתנו הקצרה משה "סוגר פינות" ובתוך כך הוא מסיים שני דברים. אחד מהם נקרא "ספר התורה" (לא כו) והשני נקרא "השירה" (לא יט והלאה). מהו "ספר התורה" ומהי "השירה"?

אני כבר רואה גבות מורמות. הרי ספר התורה הוא ודאי הספר שנמצא בארון הקודש. וכולנו יודעים שהשירה היא כינוי פיוטי לספר התורה, ובפרשתנו הקצרה יש די פסוקים רק כדי להספיק לסיים דבר אחד.

אז אולי יפתיעו אתכם גם דברי חז"ל, ואנו ננסה לברר מהו הפשט.

תחילה נדון ב-"שירה". באמצע הפרשה ה' קורא למשה וליהושע להתייצב באוהל מועד. שם יורד עמוד הענן וה' נותן ציווי חדש. ה' מוסר את "השירה" כעדות לכך שכאשר העם יחטא – ה' יסתיר את פניו (לא יט-כב):

וְעַתָּה, כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת (רש"י: "האזינו השמים" עד "וכפר אדמתו עמו") וְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. כִּי אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאֲדָמָה … וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי. וְהָיָה כִּי תִמְצֶאןָ אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד, כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיּוֹם הַהוּא וַיְלַמְּדָהּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

הפסוקים הסוגרים את פרשתנו, ביחד עם הפסוק הפותח את הפרשה הבאה הינם חד משמעיים (לא כח – לב א):

הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם וַאֲדַבְּרָה בְאָזְנֵיהֶם אֵת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָעִידָה בָּם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. כִּי יָדַעְתִּי אַחֲרֵי מוֹתִי … כִּי תַעֲשׂוּ אֶת הָרַע בְּעֵינֵי ה' לְהַכְעִיסוֹ בְּמַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת עַד תֻּמָּם. הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. וכו'

השירה היא שירת האזינו, וכך גם ראינו שפירש רש"י (לא יט).

*

בפסוקים הראשונים של הפרשה משה מסיים לכתוב את "התורה הזאת" (לא ט-יב):

וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים …  תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם … לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

חז"ל מבארים שבמעמד "הקהל" קוראים רק את ספר דברים!

לקראת סוף פרשתנו אנו למדים שמשה כתב את "התורה הזאת" כספר (לא כד-כו):

וַיְהִי כְּכַלּוֹת מֹשֶׁה לִכְתֹּב אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר עַד תֻּמָּם. וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד.

ע"פ חז"ל כאן מדובר בחמשת חומשי תורה למרות שאנו מספר פסוקים לאחר האיזכור הקודם, הביטוי "דברי התורה הזאת" חוזר, ובשני המקרים משה פונה אל הלויים נושאי הארון. חז"ל פותרים את העובדה שעדיין נותרו שתי פרשות להיכתב בכך שאין מוקדם ומאוחר בתורה.

מתוך עיון בשימוש בביטוי "התורה" ובפרט בביטוי "דברי התורה הזאת" לאורך ספר דברים, ומתוך קריאה רציפה ללא קיטוע לפרשות ניתן להגיע לדעתי להבנה אחרת.

מילת מפתח בספר דברים היא "היום" – לפחות 60 היקרויות המתייחסות ליום נאומו של משה. מכאן ניתן להבין שכל הספר מתאר יום אחד ובו כריתת ברית הברכה והקללה בערבות מואב שתיחתם במעמד מיוחד בשכם. בלב הספר רשימה ארוכה של מצוות. בהקדמה הכוללת רקע הסטורי הרשימה נקראת "החוקים והמשפטים", ואילו לאחר גוף הרשימה היא נקראת "דברי התורה הזאת". תוכן הברית הוא שאם נשמור את רשימת החוקים והמשפטים אז נזכה בברכה בארצנו ואם לא – אז תהיה קללה ששיאה גלות. את הרשימה הזו יש לכתוב על אבנים גדולות מהירדן – בדומה ל- "חוקי חמורבי" – רשימת של כ-300 חוקים שנמצאה חרוטה בכתב יתדות על אבן גדולה שהועמדה במקדש בבבל.

מספר פסוקים מן ההקדמה (פרקים א-יא):

וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת … וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם … וּמִי גּוֹי גָּדוֹל אֲשֶׁר לוֹ חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים צַדִּיקִם כְּכֹל הַתּוֹרָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם (ד א-ח)

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֶת הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֵיכֶם הַיּוֹם וּלְמַדְתֶּם אֹתָם וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשֹׂתָם (ה א)

וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ … וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ (ו א-ט)

וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם … (יא יג)

חדי העין יבחינו ששתי הפרשיות של שמע ישראל אינן מתייחסות לעצמן (יש בכך הגיון???) אלא אל החוקים והמשפטים. משה גם מסביר על מקורה של הרשימה:

וַתִּקְרְבוּן וַתַּעַמְדוּן תַּחַת הָהָר … וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת … עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים … וְאֹתִי צִוָּה ה' בָּעֵת הַהִוא לְלַמֵּד אֶתְכֶם חֻקִּים וּמִשְׁפָּטִים לַעֲשֹׂתְכֶם אֹתָם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ (ד יא-יד)

וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל … וַתֹּאמְרוּ … לָמָּה נָמוּת … וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי … הֵיטִיבוּ כָּל אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ … לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם. וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תְּלַמְּדֵם וְעָשׂוּ בָאָרֶץ אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לָהֶם לְרִשְׁתָּהּ (ה כ-כח)

רשימת החוקים מופיעה בתחילת פרשת ראה מייד לאחר הקדמה בדבר מעמד הברכה והקללה (יא כו-לב):

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה. אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְו‍ֹת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם. וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. …  וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם

מייד לאחר מכן מתחילה סוף סוף רשימת החוקים והמשפטים, עליהם תיכרת ברית הברכה והקללה (יב א-ב):

אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה. אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם … וכו'

הרשימה מפורטת לאורך פרשות ראה, שופטים, כי תצא וכי תבוא (פרקים יב עד כו) – השליש המרכזי של ספר דברים. הרשימה כוללת בין היתר: השמדת עמי כנען ומצבותם; עליה לרגל למקום אשר יבחר ה'; נביא שקר; מסית ומדיח; עיר הנדחת; איסור חרם; כשרות; מעשר שני; שמיטה; עבדים; עבד נרצע; בכור בהמה; שלשת הרגלים; שופטים ושוטרים; משפט ועדות; דיני מלך; מתנות כהונה; עיר מקלט; דיני מלחמה; עגלה ערופה; אשת יפת תואר; משפט הבכורה; בן סורר ומורה; השבת אבידה; קן ציפור; מעקה; כלאים; שעטנז; מוציא שם רע; אונס ומפתה; פסולי חיתון; קדושת המחנה; ריבית; גט; שכר שכיר; לקט שכחה ופאה; מלקות; מידות ומשקלות; עמלק; ביכורים.

מייד לאחר מכן, בפרשת כי תבוא יש הנחייה מסודרת בדבר מעמד הברכה והקללה (פרקים כו-כח):

הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹקֶיךָ מְצַוְּךָ לַעֲשׂוֹת אֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ אוֹתָם בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ … שָׁמֹר אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד … וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב. (כו טז – כז ח)

בפסוקים לעיל היה המעבר כאשר מעתה "החוקים והמשפטים" נקראים "דברי התורה הזאת".

בסוף פירוט מעמד הברכה והקללה (כח סט): "אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה לִכְרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מוֹאָב מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב".

הפירוט על מעמד הברכה והקללה תוחם את הרשימה כמו סוגריים. אנו רואים שכלל החוקים והמשפטים הכלולים בברית, המפורטים מפרשת ראה עד פרשת כי תבוא, נקראים "דברי התורה הזאת". את רשימת החוקים הזאת יש לכתוב על 12 האבנים. רשימה זו היא הכלולה בתוך "ספר התורה" שמשה מסיים לכתוב בפרשתנו ומצווה לקרוא במעמד הקהל ולשמרו בצד הארון.

בהוצאה לפועל של מעמד הברכה והקללה בספר יהושע (ח ל-לב) ניתן לראות שרשימת החוקים שנכתבה על האבנים נקראת גם "משנה תורת משה" וכי יש הבחנה ברורה בין "ספר תורת משה" לבין "משנה תורת משה":

אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. כַּאֲשֶׁר צִוָּה מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לַה' וַיִּזְבְּחוּ שְׁלָמִים. וַיִּכְתָּב שָׁם עַל הָאֲבָנִים אֵת מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

הציווי בדבר אבנים שלמות נמצא בפרק כז, לאחר רשימת החוקים, כך ש-"ספר תורת משה" שנמצא בידי יהושע כולל יותר מאשר רשימת החוקים –  כנראה חמישה חומשי תורה.

גם בגוף הרשימה עצמה ניתן לראות שרשימת החוקים נקראת "משנה תורה" (יז יח-יט):

וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם.  וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקָיו לִשְׁמֹר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם

בפרשת ניצבים כתוב שגם רשימת הברכות והקללות (כז יב עד סוף פרק כח) מופיעות בספר.

עדיין סדר העניינים בפרשה אינו ברור. פעמיים כתוב שמשה מסיים לכתוב את דברי התורה ושהם נמסרו לכהנים. הציווי בדבר השירה מופיע באמצע, ורק בפעם השנייה כתוב "עַד תֻּמָּם" מה שמרמז שיש יותר תוכן בספר השני.

יש לשים לב שהביטוי "עַד תֻּמָּם" מופיע פעמיים. להלן הסבר סדר העניינים:

(ט-יג) משה כותב את דברי התורה, מציג את הספר לכל מנהיגי העם ומצווה אותם לגבי מעמד הקהל: "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיְצַו מֹשֶׁה אוֹתָם לֵאמֹר מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים…".

(טז-כא) צווי של ה' לכתוב את השירה, שתתווסף לספר של משה – ומשה אכן כותב אותה בפס' כב.

(כד-כז) משה מסיים לכתוב את דברי התורה "עַד תֻּמָּם", כלומר כולל את השירה, והפעם כתוב במפורש שהוא מוסר את הספר לידי הכהנים למשמרת: "וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת הַלְוִיִּם נֹשְׂאֵי אֲרוֹן בְּרִית ה' לֵאמֹר. לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה וְשַׂמְתֶּם אֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם וְהָיָה שָׁם בְּךָ לְעֵד"

(כח-ל) משה עומד להקריא את השירה. הביטוי "עַד תֻּמָּם" חוזר שוב ומציין לנו שגם בפעם הראשונה הביטוי התייחס לשירה.

לסיכום, יש לנו תובנה שנעלמת מעינינו בגלל החלוקה לפרשות. בקריאה רציפה של ספר דברים ניתן לשים לב למבנה שלו ולהבין שהביטוי "משנה תורת משה", או "דברי התורה הזאת" מתייחס לספר הכולל את רשימת החוקים והמשפטים, את רשימת הברכות והקללות וכן את שירת האזינו אותה ביקש ה' להוסיף. ספר זה משמש במספר מקומות:

  • הדברים או המצוות אליהם מתייחסות שתי הפרשיות "שמע", "והיה אם שמוע"
  • "משנה התורה" שכותב לו המלך על מנת שישמור את כל "דברי התורה הזאת"
  • "דברי התורה הזאת" הנכתבים על האבנים הגדולות מהירדן למעמד הברכה והקללה
  • "דברי התורה הזאת" שבפרשתנו משה כותב כ-"ספר התורה", מצווה לשים ליד ארון הברית, וכן מצווה להקריא במעמד הקהל פעם בשבע שנים בסוכות על מנת שישמרו "לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת". ספר זה נקרא בהמשך "משנה תורת משה" להבדיל מספר נוסף הנמצא בידי יהושע הנקרא "ספר תורת משה".

יוצא אם כן שספר משנה תורה הוא ספר "משני" לחמישה חומשי תורה והוא מכיל בערך שליש מספר דברים. אין מדובר בציטוט רציף אלא בקובץ של 3 חלקים נפרדים.

*

אז איפה כתוב שמשה כתב את חמשת חומשי תורה?

עדות על עצם כתיבת הספר איננה חלק מהתוכן של ספרי הקודש (מלבד מקרים יוצאי דופן כגון מגילת אסתר). אפילו בספר שהוא קובץ נבואות כגון יחזקאל אין אזכור מפורש לכך שהדברים נכתבו והרי הם לפניכם כספר. גם בימינו אין מקובל לכלול בתוך ספר תעוד על כתיבתו שלו לבד משם המחבר על הכריכה. תשתחררו מהצורך למצוא בתורה עדות לכתיבתה או לחתימתה. התורה היא ספר חינוך ולא תעוד היסטורי, והתורה אינה צריכה לתעד את כתיבתה שלה.

מצאנו בספר יהושע עדות לקיומו של ספר תורת משה – מעבר לספר משנה תורה. יש הגיון בכך שמשה כתב את ספר התורה שלפנינו, ושיהושע חתם אותו, אולם אין סיבה לחפש עדות לכך בתוך התורה עצמה. מבחינתי, הכריכה של הספר שבארון הקודש היא שמו, כפי שהועבר במסורת מדור לדור: "ספר תורת משה".