מנח עד אברהם

בסיום הפרשה התורה מונה עשרה דורות מנח עד אברהם (שנקרא בתחילה אברם), ומספרת לנו בקיצור נמרץ את קורותיו עד גיל 75. שמות אחיו ואחיינו, נישואיו לשרה שהיתה עקרה ומסעו של אביו לארץ כנען שהסתיים באמצע הדרך – בחרן. הפרשה הבאה מתחילה בפניה של ה' אל אברהם לצאת בעצמו למסע שישלים את מסעו של אביו ואנו תוהים: למה פנה ה' אל אברהם? הרי אצל נח ישנה הקדמה שמסבירה שהוא היה צדיק – למה אין התורה מספרת לנו את קורותיו של אברהם עד לשלב זה? כולנו מכירים מדרשים על כך שאברהם הבין בעצמו בגיל 3 שיש אל אחד. כולם מכירים את סיפור ניתוץ הפסלים של אביו, ואת הבאתו אל השליט נמרוד אשר התעמת עם אברהם ולבסוף השליכו לכבשן האש – ממנו יצא ללא פגע. למה סיפורים אלה אינם נחשבים מרתקים מספיק על מנת לכוללם בתורה? הרי ללא סיפורים אלה איננו מבינים מדוע בכלל פנה ה' אל אברהם?

על מנת לענות על שאלה זו אקדים שהתורה איננה ספר היסטוריה או ספר מדע. מטרת התורה אינה להעלות על הכתב את קורותיהם של אבותינו לשם התעוד בלבד אלא על מנת שנלמד מדרכיהם וכך נדע מה הם התכונות אשר מוצאות חן בעיני ה'. התורה הינה ספר חינוך לאדם. יתרה מכך – התורה איננה ספר תיאולוגיה: אין בה התייחסות ישירה לענייני דת ואמונה ואין בה מקום לויכוח פילוסופי בין אברהם לעובדי אלילים.

תרומתו וחידושו הגדול של אברהם לא היה האמונה באל אחד. הרי אדם, קין, נח ואחרים הכירו את הבורא והדבר היה מפורסם. החידוש של אברהם היה בדבקותו בצדק, יושר ותמימות. כך ה' מעיד עליו בפרשת וירא, פסוק אשר מסביר לנו מדוע בחר ה' באברהם: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (יח יט) – אברהם הוא איש חינוך.

כאן המקום לציין שמשמעות התואר "צדיק" בתורה איננו כמובנו אצל חז"ל או בלשוננו המדוברת היום. צדיק איננו איש רוח הפורש מענייני העולם כדי להדבק בה' – אלא מי שהינו זכאי במשפט לפני ה'. נח, אם כן,הוא היחיד בדורו שיצא זכאי מכליון המבול, ואף משפחתו ניצלה בזכותו. אין סיבה לציין שאברהם היה צדיק שכן דורו לא עמד למשפט.

צדיקותו של נח תמיד מצויינת בלשון עבר: "אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (ו ט). נח יצא זכאי במשפט על עברו. "כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה" (ז א). אך הוא לא הנחיל את אמונתו לבניו, והתדרדרותו בהמשך המיוצגת על ידי שכרותו מלמדת על כך שפסק מלהוות דוגמה לאחרים והתעלם מאחריותו כלפי דור ההמשך ואף כלפי עצמו. היה לו עבר מפואר אך גם דעיכה מפוארת. לעומתו אברהם נבחר על שום עתידו המפואר כפי שמעיד הפסוק לעיל. אפילו אותה מילה משמשת אצל שניהם – פעם בלשון עבר ופעם בלשון ציווי לעתיד: "אֶת הָאֱלֹקִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (ו ט) לעומת "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (יז א) אצל אברהם. לעומת נח, מצליח אברהם להתמודד עם נסיונות אשר שיאם בעקדת יצחק בנו.

נח לא ניסה לערער על גזר דינם של בני דורו לעומת אברהם שחיפש שש פעמים אולי ישנם כמה זכאים (צדיקים) שבזכותם ניתן לבטל את העונש הקולקטיבי של סדום ועמורה. מן הראוי להוסיף את משה להשוואה זו: כאשר מאיים ה' להשמיד את העם בחטא העגל ולהתחיל עם חדש ממשה – משה מוסר את נפשו להצלת העם ובכך פותח פתח לתשובה, מה שלא הצליח אפילו אברהם.

בשורתו של אברהם איננה רק אמונה באל אחד – אלא אמונה באל המחנך את האדם לעשות צדקה ומשפט. לכן התורה מתחילה את קורותיו של אברהם מגיל 75 ואנו לומדים כיצד עמד בנסיונות, הכניס אורחים אף שחשבם לעובדי כוכבים, נלחם למען הצדק וכן דאג לאחיינו לוט עד כדי יציאה למלחמה להצלתו.

כאשר אנו רוצים לענות מדוע פנה ה' אל אברהם עלינו להסתכל על התמונה הכללית. הנסיון לתת לאדם להגיע בעצמו לאמונה בבורא ולמצוא בעצמו את ההתנהגות הנכונה בעיני הבורא לא הצליחה ועל כך הגיע המבול. ה' הולך בדרך אחרת – התגלות נבואית, הנחייה וכריתת בריתות. אברהם מתאים בדיוק לתוכנית זו. יש לו את המידות הנכונות והוא ינחיל אותם לדורות הבאים. ה' בחר להתחיל בו את הגרעין שעיקר חשיבותו – בעתידו. לכן הפסוק שהובא לעיל הוא תמצית הסיבה לבחירת ה' באברהם.

המסר המפתיע של התורה הוא שכל אחד מאיתנו יכול להיות כמו אברהם אבינו. לא צריך להיות פילוסוף או תיאולוג, ולא צריך נס הצלה מכבשן אש. צריך לעבוד על מידותיך ואמונתך, לדבוק בתמימות ובצדק, ולחנך את סביבתך הקרובה בדרך זו. כולנו מצווים להיות מחנכים כלפי ילדינו וחז"ל אף קבעו זמן למצווה זו בליל הסדר.

דרך החינוך שהחלה באברהם ממשיכה בחינוכו של כל עם ישראל על ידי ה' דרך הנביאים ושליחים אחרים, ויגיע לסיומו בחינוך כלל האנושות על ידי הדוגמה החיובית מעם ישראל.