מי מריבה

יש הסכמה בין המפרשים שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה. לכן די פרדוקסלי שמרוב פירושים לגבי חטאם של משה ואהרן במי מריבה אנו מקבלים רשימה ארוכה של חטאים שלא כ"כ מתאימה לצדיקים. הסיבה לכך היא שיש בעיה להבין מה בדיוק היה חטאם מתוך התאור של הארועים.

בנסיון למצוא את הפשט, נציג מספר שאלות. על ההסבר לענות על השאלות, להופיע בפסוקים, וגם להיות הגיוני ופשוט. לא פשוט.

למה משה לא דיבר אל הסלע וזהו? קשה להבין איך נענשו משה ואהרן בעונש כה חמור על שגיאותיהם בהתנהלות במי מריבה. נראה שמשה טעה מתוך כעס, ויתכן שהתבלבל והכה בסלע בשל הציווי להביא את המטה וכן בשל השימוש בעבר במטה להכאת הצור במסה ומריבה. לא נשמע הגיוני לקבל עונש חמור על בילבול. מה הקשר בין העונש לחטא? מדוע נענש גם אהרן?

האם פנייתו אל בני ישראל בשפה קשה – "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים" (כ י) הוא חטא נוסף? הסבר פשוט יצטרך להראות לדעתי ששני המעשים קשורים לחטא אחד.

אברבנאל מסביר שמשה ואהרן נענשים למעשה על חטאים כבדים בהרבה. אהרן נענש על יוזמתו והיותו המנהיג בחטא העגל. משה נענש על יוזמתו והיותו המנהיג בחטא המרגלים. רק יהושע וכלב אינם כלולים בגזירה כפי שנאמר שם במפורש. אברבנאל סומך את דבריו על עדותו של משה. בפרשת עקב בתארו את חטא העגל משה אומר  "וּבְאַהֲרֹן הִתְאַנַּף ה' מְאֹד לְהַשְׁמִידוֹ" (דברים ט כ). בפרשת דברים (א לז) בתארו את חטא המרגלים ואת העונש שנגזר על הדור אומר משה: "גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם" – אברבנאל מבין שמשה מעיד שהוא נכלל בעונש המרגלים ולכן לא נכנס לארץ.

אברבנאל מוסיף ומסביר שעונשם של משה ואהרן אינו מפורט בכל פרשיה במקומה מפאת כבודם וכן בגלל שחלקם לא היה במזיד או להכעיס כמו העם החוטא. רק אלו שנענשו מייד – עונשם פורט במקום. העונש המאוחר של משה ואהרן הוא במסגרת נטילת אחריות של המנהיג על פשעי העם הנתונים למרותו. הם היו "נותני ההוראה". יש לציין שבפרשת העגל כתוב במפורש שאהרן מונה לממלא מקומו של משה בזמן שהותו בהר סיני: "וְהִנֵּה אַהֲרֹן וְחוּר עִמָּכֶם מִי בַעַל דְּבָרִים יִגַּשׁ אֲלֵהֶם" (שמות כד יד).

הסברו של אברבנאל לא מסביר מה קרה במי מריבה. יש גם קושי בהסברו שהרי שם נאמר במפורש שהעונש הוא בגלל מי מריבה: "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ" (כ יב). גם במות משה ה' חוזר על הדברים: "וּמֻת בָּהָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹלֶה שָׁמָּה … כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ … עַל אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ מִדְבַּר צִן עַל אֲשֶׁר לֹא קִדַּשְׁתֶּם אוֹתִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברים לב נ-נא). צריך גם להסביר היכן מעל משה. מעילה בפשטות הינה שימוש ברכוש גבוה לצרכיך.

נראה לי להסביר שמי מריבה אינה "חטא" שבגינו מקבלים משה ואהרן "עונש" אלא מי מריבה מהווה "סיבה": הוכחה לכך שמשה ואהרן אינם מתאימים להנהיג את דור הבנים הנכנסים לארץ. יש לשים לב שלא נאמר כאן למשה ואהרן – לכן לא תבואו אל הארץ – אלא נאמר להם "לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ" כלומר בגלל מי מריבה הם לא יהיו יותר המנהיגים.

כיצד באמת כשלו משה ואהרן בהנהגתם במי מריבה?

פרשתנו סוגרת סדרת תלונות ארוכה ומייגעת שנמשכה 4 פרשות, החל מפרשת בהעלותך: המתאוננים, האספסוף, המרגלים, קורח, המגפה, מי מריבה, הנחשים. זאת לאחר שקט של לפחות שנה מאז התלונות של טרום מעמד סיני בספר שמות: שפת ים סוף, מרה, מן, מסה ומריבה.

סידרת התלונות של בני ישראל בספר במדבר שונה באופן מהותי מהתלונות של ספר שמות. התלונות הישנות היו של עבדים הנתונים בסכנת מוות ומחסור בלחם ובמים. בתגובה לתלונות הראשונות משה התפלל לה' – וה' לא העניש את העם אלא נענה בברכה בקריעת ים סוף, בשליחת מן ובהמתקת מים.

לעומת זאת התלונות החדשות הן חמורות יותר שכן מדובר לאחר מתן תורה כאשר העם בדרגה גבוהה יותר, ואינן על לחם ומים אלא על מותרות: המן אינו מגוון מספיק, הארץ אינה טובה, המנהיגים אינם ראויים, הדרך ארוכה מידי. בכל התלונות החדשות תגובת משה ואהרן קיצונית: הם נופלים על פניהם, הם בורחים מהעם, משה אף מבקש מה' למות. ההתמודדות איננה להיענות לעם אלא לסור מקרבם ולתת לה' לטפל בבעיה ולהעניש את החוטאים – כפי שאכן קורה בכל התלונות של ספר במדבר.

באופן כללי משה צלח היטב את סידרת התלונות החמורות. בפרשת קורח אפשר אף לומר שהצליח מעל המשוער. ואז מגיעה התלונה של פרשתנו. תלונה זו יוצאת דופן. היא דומה יותר לתלונות ה-"מוצדקות" של ספר שמות: העם חרד לגורלו בשל מחסור אמיתי במים. הוכחה לכך שתלונה זו שונה משאר התלונות של ספר במדבר היא שזו התלונה היחידה בספר במדבר שבה אין העם נענש. ה' מציע לספק לעם מים, ואף למקניהם – בברכה, ולא "עַד אֲשֶׁר יֵצֵא מֵאַפְּכֶם" (יא כ) כפי שהיה בבקשת הבשר.

בתגובה לתלונה זו משה אמור לחזור לדפוס הפעולה הישן שאנו מכירים מספר שמות ולהתפלל לה'. אבל משה אינו מחליף את השיטה. הוא מחמיר עם העם, אינו מגלה סבלנות, ומצפה לרמה גבוהה יותר של אמונה. משה ואהרן מגיבים באופן קיצוני – נופלים על פניהם ובורחים לאוהל מועד כפי שעשו במקרים אחרים בספר במדבר.

נמשיל זאת לחינוכו של נער. כאשר ילדנו בוכה בחנות ורוקע על הארץ שהוא רוצה סוכריה אנחנו מוותרים לו מתוך תקווה שבהדרגה ילמד איפוק, סבלנות, יתנהג יפה בשביל לזכות בסוכריה – ויבקש יפה. אולם אם לאחר מספר שנים הנער המתבגר יחזור לסורו וידרוש סוכריה בחוצפה, אנחנו נתאכזב מהתנהגותו. ייתכן שנאמר לו "סוכריה אתה רוצה?" ואז נשליך לפניו סוכריה לארץ. במעשה זה ברצוננו להראות שלא קשה לנו לתת סוכריה, אך מי שמבקש לא יפה – מקבל לא יפה.

ניקח את המשל שלב אחד הלאה. במקרה שלנו, הילד מתעקש שנקנה לו משחק יקר והוא אף טוען שאף פעם לא קונים לו כלום. הסבתא שנמצאת איתנו בקניון מחליטה לעזור להרגיע את הרוחות. היא קונה את המשחק על חשבונה ואומרת לנו לתת את זה לילד, לחייך ולומר שזה ממנה. מאחר שזה נוגד את שיטת החינוך שלנו, אנחנו משליכים לפניו את המשחק: תראה מה גרמת לסבתא לעשות. איננו מרוצים מהיחס לסבתא ומניצול טוב ליבה וסלחנותה.

כך גם אצלנו, לאחר שה' "ארך אפיים" מצווה להיענות לדרישת העם למרות החוצפה וחוסר האמונה שבתלונותיו, מתנגדים משה ואהרן לשיטת החינוך הזו. הם לא מוכנים לוותר בקלות לעם אלא מצפים שיהיה כבר בשלב בוגר יותר. משה מכנה את העם "מורים" כמו בן סורר ומורה או זקן ממרה. משה ואהרן מרגישים שארבעים שנות חינוך ירדו לטמיון. במקום להגיש את המים יפה משה מטיח את המים בפניהם על ידי הכאה בסלע. אתם אינכם ראויים לנס יפה (ראו ספורנו), וכואב לנו על יחסכם הנצלני כלפי ה'. ההכאה השנייה בסלע אילצה את ה' לשתף פעולה פן יאמרו שאין ביכולת ה' לתת מים.

משה ואהרן לא ניצלו את מעמד הנס להחזיר את העם בתשובה ולבנות בליבו את האמונה בה' כפי שנעשה למשל בפרשת המן. הם גם לא ניצלו את המעמד להראות עד כמה ה' ארך אפיים. הם השתמשו בנס לצורכיהם-הם וזוהי בפשטות – מעילה. הם בחרו להראות לעם עד כמה הם הגזימו בבקשותיהם ובכך הפגינו חוסר אמונה בה' באשר לדרך חינוך העם, המרו את פי ה' ולא קידשו את שם ה' ברבים כפי שציווה. הם מעלו באמון שניתן בהם – אי ביצוע השליחות כפי שנצטוו. חוסר הסבלנות של משה ואהרן עם הדור החדש מוכיח שהם אינם מתאימים להנהגת דור זה אשר יירש את הארץ המובטחת. לעומת המצב במשל, לחלוק על הסבתא זה לא כמו לחלוק על ה'.

עלינו ללמוד מכך שאל לנו להתחכם עם דבר ה'. עלינו לקיים את המצוות כמות שהם מבלי לנסות לשפץ אותם ולהתאים אותם לנסיבות, לתנאים מיוחדים או לזמן.

 

בהתבסס על מספר רעיונות חלקיים: דברים שנשא הרב יהושע בן מאיר בדרשה בביה"כ מימון, חוקת תשע"ה; רעיון של ד"ר אפרים יצחקי מתוך "דף שבועי" של אונ' בר-אילן, חוקת תשע"א; "לדעת תורה", אבי מורי ד"ר אפרים חמיאל, עמ' 455