מה 7?

המספר 7 חוזר המון בתורה. האם ניתן למצוא הסבר על פי "פשט" מה כ"כ מיוחד במספר 7? פשט אינו יכול להתבסס על נומרולוגיה, גימטריה, מדרש או סוד.

בעולמנו שלושה מימדים, אך בתורה כל מימד מוכפל: ימה וקדמה צפונה ונגבה; ויחד עם מעלה ומטה מתקבלים ששה כוונים. בבואנו להוסיף את מימד הזמן נראה שהוא יוצא דופן. האדם חופשי לנוע בכל ששת הכוונים אך בזמן יש רק כוון אחד והוא שרירותי לחלוטין וזהו השביעי. אכן השביעי בתורה תמיד קשור לזמן.

השביעי הוא אמנם חלק מהמציאות – אך נבדל ומיוחד: קדוש. ביחד עם השביעי, כל השבעה ביחד מייצגים שלמות של העולם: העולם נברא בשבעה ימים, יש בו שבעה יבשות ושבעה ימים, שבעים אומות ואפילו שבעה פלאי תבל. גם ארץ ישראל היא ארץ שבעת עממים ושבעת המינים וירושלים מוקפת שבעה הרים. המספר 7 כמייצג שלמות מופיע גם בבריתות (שבעה כבשים, שבע ברכות, מזבחות בלעם, שבע הקפות יריחו, שבע הזאות).

המספר 8 מייצג את הרוחני שמעבר למציאות הטבעית אך בו נתעסק בזמן אחר.

קדושת השביעי משתלבת ומופיעה בתוך הזמן: שבת, שמיטה, יובל, ספירת העומר וחג השבועות, שבעת ימי פסח וסוכות. ברשימה זו אנו מוצאים שבעה ימים, שבעה שבועות – ואז קפיצה לשבע שנים וגם שבע שמיטות. בולטת בהעדרה יחידת מידה בסיסית ביותר במקום טוב באמצע: השנה.

*

בפרשתנו מובאת לראשונה הרשימה המלאה של המועדים. המבוא לרשימת המועדים מעלה תהיות אצל מפרשי המקרא (כג א-ה):

וַיְדַבֵּר ה', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֵלֶּה הֵם מוֹעֲדָי. שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ שַׁבָּת הִוא לַה' בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם. אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם. בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ בֵּין הָעַרְבָּיִם פֶּסַח לַה'.

רש"י שואל את השאלה המתבקשת: "מה עניין שבת אצל מועדות"?

יש מפרשים (מלא העומר) שהשבת פותחת את הרשימה שכן היא ראש לכל המועדים וכמובן התדירה שביניהן. יש המפרשים (אור החיים) שהתורה מדגישה שהשבת אינה מתבטלת אם חל בה מועד או שספירת השבוע אינה משתנה בעקבות המועדים.

אבל ישנה בעיה עקרונית בהוספת השבת לרשימת המועדים, ובטח בראשה. חז"ל מציינים (בדיונם על "החודש הזה לכם") שהדבר המייחד את המועדים בתורה הוא שבית הדין קובע את זמניהם על ידי קידוש החודש. למעשה הסבר הביטוי 'מקרא קודש' מופיע בפסוקים שהובאו לעיל: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם בְּמוֹעֲדָם" – 'מקראי קודש' הם הימים שאנחנו הם הקוראים להם 'קודש' (רשב"ם). זאת, בניגוד מוחלט לשבת אשר זמנה נקבע מראש והוא אינו תלוי בבית דין (מלבי"ם על לה ב). הביטוי 'מקרא קודש' מופיע 18 פעמים בתורה, תמיד בהקשר ברור למועדים – מדוע כאן יש ערבוב של הביטוי עם השבת? איזה מין יום הוא זה שנקרא "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ"? האם קיים יום שהוא גם חג וגם שבת שבתון?

הסבר מפתיע מופיע ב-"שם משמעון" בשם הגר"א. הסברו של הגאון מוילנה מובא כחידוד אך הוא לדעתי הפשט.

ברשימת המועדים שלפנינו נוכל לספור שבעה 'מקראי קודש' שיש בהם איסור מלאכה: ראשון ושביעי של פסח, סוכות ושמיני עצרת, שבועות, ראש השנה (יום אחד בתורה) ויום הכיפורים. בכל המועדים האלה לא נאסרה המלאכה לחלוטין, אלא הותרה בהם מלאכת אוכל נפש. יוצא מכלל זה הוא יום הכיפורים שהוא גם מועד וגם אסור במלאכת אוכל נפש, והוא היום המיוחד שנקרא גם "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן" וגם "מִקְרָא-קֹדֶשׁ" (כג כז-לב). נמצא, שרק בששה ימים מתוך השבעה, מותרת מלאכת אוכל נפש.

אם כן, הפתיחה אינה מדברת בכלל על שבת אלא דוקא על המועדים עצמם. התורה פותחת את רשימת המועדים במבט כללי על רשימה זו עצמה: "שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה" – ששה ימים ברשימת המועדים מותרים במלאכה אוכל נפש, אך "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ" – ביום השביעי של המועדים, שהוא יום הכיפורים, אסור לעשות מלאכה אפילו לצורך אוכל נפש, שכן הוא שבת שבתון. הנה קיבלנו כדרך אגב הסבר "פשט" לשאלה מדוע נפתח תיאור יום הכיפורים במילה "אך" (כג כז). בנוסף בידינו תשובה לשאלה נוספת שהעסיקה את המפרשים – האם בחגים ירד מן? מקריאתנו המחודשת יוצא שבחגים לא שבת המן, מלבד יום הכיפורים שבו הוא כן שבת.

*

הרשימה נותנת לנו את כל החגים. איזו תוספת מידע מתקבלת מפסוקי הפתיחה? פסוקי הפתיחה מחדשים שגם במעגל השנה, יחידת המידה שהיתה חסרה לנו, ישנם בדיוק שבעה ימים הנקראים 'מקרא קודש', ובתוכם השביעי הוא מקודש – זהו יום הכיפורים. יש לציין בנוסף שארבעה מתוך שבעת הימים המדוברים, וביניהם יום הכיפורים עצמו מתקיימים בתוך החודש השביעי, כך שהחודש השביעי קיבל מעלת קדושה כפולה ומכופלת.

אך השתלבות המספר 7 בליבה של יחידת הזמן הבסיסית והמרכזית – השנה – שונה ויוצאת דופן. יום השבת, שנת השמיטה והיובל יגיעו בזמן מוגדר מראש. לא כן המועדים, 'מקראי הקודש', המקבלים את שמם מכך שהם נקבעים על ידי בית הדין. מכאן שגם לאדם יכולת להשפיע על העולם הרוחני. קידוש החודש על ידי בית הדין קובע מתי יישב ה' וידון את העולם. מקל וחומר אפשר ללמוד שלא הכל נגזר מראש וגורלו של האדם תלוי בבחירתו בטוב.