מהפסוקים להלן ניתן להבין בטעות שגם בפסח דורות יש צורך לסמן את פתח הבית בדם קרבן הפסח:

וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְכָל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מִשְׁכוּ וּקְחוּ לָכֶם צֹאן לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח. וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר בַּסַּף וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. וְעָבַר ה' לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת הַדָּם עַל הַמַּשְׁקוֹף וְעַל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף.                  וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לְחָק לְךָ וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם. וְהָיָה כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לָכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הָעֲבֹדָה הַזֹּאת. וְהָיָה כִּי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם בְּנֵיכֶם מָה הָעֲבֹדָה הַזֹּאת לָכֶם. וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לַה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל וַיִּקֹּד הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ (יב כא-כז)

אבן עזרא על פסוק כד:

רבים חשבו כי נתינת הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות חיוב לדורות, בעבור כי הדבר הזה סמוך אל לקיחת האזוב וטבילתו, ועוד כי כתוב אחר כן אשר פסח על בתי בני ישראל. ובדרך הסברא נכון היה – לולי קבלת האמת הנגמרת וכו'

אבן עזרא אומר שלולי תורה שבעל-פה היינו חושבים שגם נתינת הדם על המשקוף היא מצווה לדורות. גם רמב"ן ואור החיים עומדים על הבעייתיות שבפסוק. אולם לדעתי אם היה הדבר כך אז שאלת הבן היתה מופנית בעיקר למתן הדם שהיא פעולה יוצאת דופן, ואז במקום "זבח פסח הוא" היינו צריכים לענות לשאלת הבן: "דם הפסח הוא". לכן חייבים לומר שיש לעצור לאחר פסוק כג כפי שהכנסתי רווח לעיל. פסוקי ההמשך מבהירים שכאשר ישאל הבן בעתיד מהי משמעות מעשינו הרי שבהסבר נצביע על זבח פסח בלבד שנמצא לפנינו. כל שאר ההסבר מתאר את שקרה בעבר.