וישם לך שלום

בפרשתנו מקבץ של נושאים אשר המפרשים מתקשים להסביר את הקשר ביניהם: הרחקתם מן המחנה של טמא מת, זב (מחלה באיברי המין) ומצורע, השבת גזילה, קביעת בעלות על קדשים לפני שניתנו לכהן, אשה סוטה, נזיר ולבסוף ברכת כהנים.

*

מסקירה של פסוקים בתנ"ך בהם מופיע השלום ניתן לראות ששלום איננו ההיפך ממלחמה אלא מובנו מקביל לשלווה. ניתן להסיק זאת בקלות מההקבלה: "שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם – יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ. יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ – שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ" (תהלים קכב ו-ז). שיעור מאלף אפשר ללמוד מקריאה זהירה בברכות בפרשת בחוקותי (ויקרא כו ג-ז): " אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְו‍ֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם… וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב". שלום זה שמצרים לא יעברו בארצנו בדרכם להלחם באשור תוך הפרת השלווה. השלום המובטח לא מונע מהפסוק מייד לאחר מכן להכריז שבנוסף נביס את אויבנו. השלום מהברכה הראשונה אין משמעותו שאין אויבים, אלא עניינו שלווה בתוך ארצנו.

גם בשפה המדוברת השלום הינו ברכה בין אנשים, ובפרשתנו השלום הינו השיא של ברכת הכהנים לעם. מה כל כך מיוחד בברכת כהנים?

כאשר הכהנים מברכים "…לברך את עמו ישראל באהבה", רבים מבינים בטעות שהמילה 'באהבה' מתייחסת לאופן הקראת הברכה ונתינתה, כמו בביטוי "לעבוד את ה' באהבה". למעשה הכהנים מברכים את העם באהבה, כמו שמברכים מישהו בבריאות. הכהנים מברכים את כולנו שה' יאהב אותנו, כפי שניתן לראות בקלות אם מסתכלים על תוכן שלושת חלקי הברכה המתארים שלוש מדרגות באהבה:

  1. אהבה בסיסית במסגרת החברה, כמו זו שאנו מצווים שתהיה בין אדם לחבירו המתבטאת בהטבה לזולת ושמירתו מנזק: "יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ".
  2. אהבה עמוקה יותר, משפחתית, כמו זו שבין איש לאישתו וילדיו המתבטאת בהעדפה על פני אחרים ומציאת חן: "יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ".
  3. אהבה פרטית (בתוך האדם, או בין אדם לעצמו) ורוחנית שרק ה' יכול לתת – סליחה על חטאים והענקת שלווה נפשית: "יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".

עתה נראה שכל הנושאים בפרשה עניינם השכנת השלום במחנה בני ישראל על מנת לאפשר את השכנת השכינה בקרב העם: "כל זמן שישראל שרויים בשלום, השכינה ביניהם" (ויקרא רבה ט ט). כמו ברכת כהנים – כל הנושאים בפרשה מגיעים בשלשות: טמא מת, זב ומצורע המורחקים מהמחנה; שלוש פרשיות בענייני רכוש, סוטה ונזיר.

הרלב"ג מקשר בין שלוש הפרשיות: במניעת גזל והסדרת הבעלות על קדשים – מניעת קטטה והשכנת שלום במעגל הרחב ביותר – ישראל. בפרשיית סוטה השכנת שלום במעגל פנימי יותר – הבית או המשפחה. בפרשיית נזיר השכנת שלום במעגל הפנימי ביותר – כאשר האדם הפרטי מתמודד עם המתח בין שאיפתו לרוחניות ובין תשוקתו הגופנית.

כל העניינים קשורים יחדיו (ע"פ אראל סגל הלוי, ע"פ רש"ר הירש ו כא), ומיועדים לאפשר את השכנת השכינה בקרב המחנה:

  1. שלום בין אדם לחברה: המצורע מורחק מן המחנה שכן הוא נכנע ליצרו ופגם בחברה ברמה הבסיסית ביותר. החזרת גזל והסדרת הבעלות על קדשים ותרומה שטרם ניתנו לכהן עניינן שמירה על הסדר החברתי הבסיסי. החלק הראשון של ברכת כהנים עוסק בברכת ה' בגשמיות ובשמירה בסיסית זו.
  2. שלום בין אדם למשפחתו: הזב קשור לפגם בטהרת המשפחה ואף הוא מורחק מן המחנה. פרשיית סוטה לא רק מאפשרת את הזוגיות הבסיסית אלא עניינה הצלת שלום הבית במקרה של ספק של כניעה ליצר המכרסם בלב. החלק השני של ברכת כהנים עוסק בשלב המתקדם הזה.
  3. שלום בין אדם לעצמו: טומאת המת מונעת מן האדם את הקדושה הפרטית הבסיסית והוא מורחק מן המחנה. בניגוד לאליליות המקדשת את המוות, תורתנו תורת חיים כלומר מנחה את האדם כיצד לחיות ולא כיצד להגיע למות קדושים. פרשיית נזיר עוסקת באדם שאינו מסתפק בקדושה בסיסית זו (ההרחקה מן המת), אלא מחפש שיא של שלווה רוחנית פרטית מעבר לטבע. הנזיר מעוניין להשלים עם עצמו ועם יצרו. החלק השלישי של ברכת כהנים עוסק בשלב מרומם זה.

כל זאת ועוד מקופל בתוך ברכה בת 15 מילים.

*

יש לשים לב שבניגוד לדתות אחרות הנזיר איננו מתנזר מהנאות העולם הזה כגון חברה, אוכל ויחסי אישות. ההתנזרות מיין אין עניינה מניעת הנאה. הנזיר מחפש שלווה רוחנית.

מה יש ביין שאין במים או במיץ פירות? היין משפיע על המח ונותן תחושת שווא של רוחניות. הנזיר מבקש למצוא את הרוחניות האמיתית מתוכו ולא זאת המגיעה על ידי גורם גשמי טבעי.

עיצוב השיער עניינו שיפור חיצוניות גוף האדם מעבר לטבעו. בדומה ליין שעניינו רוחניות שמגיעה מדבר גשמי, גם שיפור זה של הגוף הוא עדיין בתוך מסגרת הגוף הגשמי. גם כאן שואף הנזיר להשיג את השיפור הזה רק על ידי גורמים רוחניים.

אם הנזיר נטמא למת זוהי "פסילה טכנית" – לא ניתן להיות נזיר אם אין לך את מדרגת הקדושה הבסיסית של אדם טהור. שבעה ימי הטהרה הרגילים יחזירו אותו למצב "רגיל". הוא יזדקק ליום נוסף, שמיני, על מנת לחזור לרמה הרוחנית הגבוהה של נזירות, מעבר לטבע.

הרמב"ן (ו יד) מסביר שהסיבה לכך שהנזיר מקריב קרבן חטאת בסוף נזירותו היא שלאחר שסוף-סוף התעלה לדרגה גבוהה, עליו לכפר על כך שהוא בוחר לסיים את נזירותו ולרדת בחזרה לרמה הרגילה, הטבעית.

*

השלום הפרטי של האדם אינו מושג על ידי דיכוי היצר, אלא דורש שהצד הרוחני והצד הגשמי יפעלו ביחד. גם בתוך המשפחה שלום הבית יושג רק מתוך שיתוף פעולה ולא מתוך דיכוי של אחד מבני הזוג. כך גם במישור הכללי: מידת השלום היא של שיתוף פעולה, כבוד והדדיות, יושרה וכנות. שלום לא עושים עם אויבים.

אך לשלום יש גם דרגה עליונה יותר: שלום עם אבינו שבשמים. פעמיים ביום אנו קוראים את פרשיית 'שמע' שבתחילתה הציווי לאהוב את ה'. אולי גם אנחנו יכולים לאהוב את ה' באותו אופן שאנו מבקשים שהוא יאהב אותנו – והכוונה לחלק השלישי של ברכת כהנים: ננסה לשאת לו פנים – לא "לחפש אותו" ולחקור יותר מידי איך הוא מנהל את העולם אלא להאמין שאדון עולם עושה את תפקידו על הצד הטוב ביותר. כמו כן ננסה לתת לו קצת שלווה – קצת נחת רוח מבניו. ננסה לעשות כל יום קצת יותר מאתמול על מנת לאפשר את השכנת שכינתו בתוכנו.